Aggadat Bereshit 31

פרק ל"א תורה. [א] ויהי אחר הדברים האלה. והאלהים נסה וגו' (בראשית כב א), זש"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה (תהלים פט לה), איזה ברית ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית (שם טו יח), והאיך לא אחלל בריתי, אם שוחטו הוא ליצחק אף המלאכים נתכנסו והי' בוכים, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעי' לג ז), התחילו אומ' רבש"ע נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית (שם שם ח). אם שוחטו הוא היכן עולי רגלים, היכן שכתוב בהן ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה (במדבר כ יט). נשמו מסילות, הלא הפר ברית, היכן הוא הברית שהתנית עמו אמרת לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), אמר להן הקב"ה חייכם, לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, שאמרתי לו קח נא את בנך וגו' (שם כב ב), והאיך אני מקיים שתיהן, משל למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות טווס על שולחני, הלך אוהבו מיד והביא את הטווס והעמידו על השלחן, רץ להביא את המאכלת לשוחטו, צווח המלך ואמר לו מה אתה עושה, וכי כך אמרתי לך, מתאוה אני לראות טווס (פא"ווז בלע"ז) על שולחני שחוט, אלא עומד, ועל שהבאת את הסכין הרי פאסין (פאז"אן בלע"ז) לפניך, שחוט אותו תחת הטווס, כך אמר הקב"ה לאברהם התאויתי ליצחק יחידך לראותו על הר המוריה והעלהו שם לעולה, כיון שהעלה אותו שם, וישם אותו על המזבח ממעל לעצים (שם שם ט). א"ר חנינא מהו ממעל, שעשה את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד, שנאמר שרפים עומדים ממעל לו (ישעי' ו ב), למעלה מן המזבח, שלח ידיו ונטל את הסכין לשוחטו, שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית שם שם) צווח הקב"ה ויקרא מלאך ה' [וגו'] מן השמים וגו' (שם שם טו) ומפני שהבאת את המאכלת לשחוט אותו, הרי לפניך את הבהמה שחוט אותה תחת בנך, מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' (שם שם יג), אמר לו כשם שעשית כך, קרבן ראשית שאני מצוה את בנך כך אני מצוה, שנאמר ויקרא אל משה וגו' דבר אל בני ישראל וגו'. (הרי הבהמה לפניו) מן הבהמה מן הבקר מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א א ב), וכך שנו רבותינו אשר לא צויתי (ירמי' ז לא). ליפתח להקריב את בתו. ולא דברתי (שם שם), למלך מואב שיעלה את בנו על החומה, שנא' ויקח את בנו הבכור [אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה] (מ"ב ג כז), ולא עלתה על לבי (ירמי' שם) שישחט אברהם את בנו אע"פ שצויתי אותי בפי ואמרתי לו קח נא וגו' (בראשית כב ב). אלא בלבי לא עלתה שישחוט אותו, לפיכך לא אחלל בריתי וגו'.

Chapter 31: The Torah [1] And it came to pass after these things, that God tested, etc. (Genesis 22:1) "I will not break my covenant, nor change that which has come out of my lips." (Psalms 89:35) "What covenant did Hashem make with Avraham that day?" (Genesis 15:18) "And how can I break my covenant, if Yitzchak is slaughtered? Even the angels gathered together and wept," as it is said, "Behold, their mighty men cry out without, the messengers of peace weep bitterly." (Isaiah 33:7) The people said, "Master of the universe! The paths have been silent; the sabbath traveler passes by, and the covenant is broken!" (Shabbat 33a) But if Yitsak was slaughtered, where were the footprints? Where is it written about them: "The Israelites said to him: 'We are going up the highway'? (Numbers 20:19) "The paths have been quiet" - Did you not say to him: "Yitsak's name is your seed"? (Gen. 21:12) God answered, "I swear by your life that I will not break my covenant, nor change that which has come from my lips," as it is said, "Take, pray for your son, etc." (Gen. 22:2) "And how can I keep both promises?" It can be compared to the king who said to his beloved, "I want to see a peacock on my table." His beloved immediately went and brought the peacock and placed it on the table. The king rushed to bring a knife to slaughter it, but the bird spread its wings and flew away. The king exclaimed: "What are you doing? Isn't this what I asked you - to bring the peacock to my table to be slaughtered?" The Beloved replied: "Here it stands before you, and you have a knife. Slaughter it under the peacock." Likewise, God said to Abraham, "I wanted to see your only son Yitzhak on Mount Moriah as a burnt offering. As soon as you brought him there and placed him on the altar above the tree, I thought you would have already sacrificed him." (Midrash Tanchuma, Vayera 22) Rabbi Chanina asked: What does "ma'al" (above) mean in the verse "The Seraphim stood above him" ( Isaiah 6:2)? It means that above the altar, which was opposite the Throne of Glory, Abraham stretched out his hand to take the knife to slaughter his son, as it says: "And Abraham stretched out his hand and took the knife to slaughter his son" (Genesis 22:10). For at that moment God called to him from heaven, saying, “Avraham, Avraham!” And he answered, “Here I am.” And God said, “Do not lay your hand on the boy and do nothing to him. For now I know that you fear God, because you have not withheld your beloved son from me." (Genesis 22:11-12) ).The Midrash teaches that at that moment God told Avraham that just as he had brought his son to be sacrificed, so in the future God will command his children to bring sacrifices to Him. And it says, "And God called Moses and spoke to him from the tent of meeting, saying: Speak to the people of Israel and say to them: When one of you sacrifices cattle to Hashem, choose your own. offering from the flock or herd" (Leviticus 1:1-2).The rabbis learned from the verse, "I did not speak to your fathers, nor did I command them about burnt offerings or sacrifices" (Jeremiah 7:22), that God did not command Jephthah to sacrifice his daughter. Nor did God command the king of Moab to sacrifice his son on the wall, as it says, "And he took his firstborn, who was to succeed him as king, and offered him as a burnt offering on the wall." (2 Kings 3:27) For it never occurred to me in my heart to tell Abraham to sacrifice his son, although I told him to take him and offer him as a burnt offering. (Genesis 22:2) Therefore I will not break my covenant.

[ב] ד"א והאלהים נסה את אברהם זש"ה הלך ילך ובכה וגו' (תהלים קכ"ו ו), הלך ילך זה אברהם, כאשר אמר לו לך לך אל ארץ המוריה (בראשית כב ב). ובכה, למה בוכה, בלבו היה בוכה, אתמול אמר לי הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע וגו' (שם כא יב), ועכשיו אמר לי לך שוחטו, נאמן הוא עלי ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח), והי' מהלך לעשות רצון הקב"ה ומושך ביצחק, [כמ"ש] נושא משך הזרע (תהלים שם), כיון שאמר לו אל תשלח ידך (בראשית כב יב), חזרו בשלום לבתיהם, וישב אברהם אל נעריו וגו' (שם שם יט), התחילו אומ' בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו (תהלים שם), חשב עצמו כאלם וחרש ושתק ולא אמר דבר, שנאמר ואני כחרש לא אשמע וגו' (תהלים לח יד), לכך נאמר בא יבא ברנה נושא אלומותיו.

[2] Another interpretation: "And God tested Abraham, who went weeping, etc." (Psalms 126:6). "I went weeping" refers to Avraham, as when God said to him, "Go out of your land." (Genesis 12:1) "And wept" - why did he weep? He wept in his heart, because just yesterday God said to him: "Through Yitzhak you will have descendants" (Genesis 21:12), and now He says to him: "Slaughter him." "Faithful is he that hath promised, and he found his heart faithful before thee" (Nehemiah 9:8), and he set out to do God's will, leading Yitzchak, as it is said, "He that draweth his seed." (Nehemiah 9:8) (Psalms 126:6) When God said to him, "Do not stretch out your hand" (Genesis 22:12), they returned home safely, and Abraham returned to his servants. "Let him come and carry his burdens" (Psalms 126:6) - he considered himself deaf and dumb and said nothing, as it is said, "The deaf cannot hear" (Psalms 38:14). That is why it says, "Let him come bearing his torches."

[ג] ד"א והאלהים נסה. זש"ה חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך (תהלים קיט ס), זה אברהם שהיה הולך במהרה, לא כשם שהיה לוט בן אחיו, [שכתוב בו] ויתמהמה וגו' (בראשית יט טז). אבל אברהם חשתי ולא התמהתי וגו', כיון שאמ' לו קח נא (שם כב ב), מיד השכים אברהם בבקר והיה מהלך, ולא ראה כלום יום א' והלך וישב לו, שוב השכים יום ב' ולא ראה כלום, (משאמר) [מה שאמר] לו על אחד ההרים (האלה) אשר וגו' (שם שם), בשלישי ראה לשכינה עומדת בהר, שנ' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק (שם שם ד), נאמר כאן מרחוק ונאמר להלן מרחוק ה' נראה לי וגו' (ירמי' לא ב), ולמה ביום השלישי ולא מיד, אלא אמר הקב"ה כדי שלא יאמרו אומות העולם מפני יראה הקריב אברהם את בנו, כשנגלה הקב"ה לו, מיראתו נטל דעתו הימנו והלך והקריב את בנו, שאילו איחר שעה אחת היה חוזר בו, לפיכך אמר הקב"ה יעשה שלשה ימים מצטער, ומבקש את המקום, כדי שידעו הכל שבדעתו ובאהבה הקריבו ולא חזר בו, הה"ד ביום השלישי וגו', כיון שבא לשוחטו מיד נכמרו רחמיו של הקב"ה, וצווח אל תשלח ידך וגו' (בראשית כב יב). א"ר אבין בשם רבי חלקיה, טפש לבם של שקרנין, שהן אומרים יש לו בן להב"ה, ומה אם בנו של אברהם כשראה שבא לשוחטו ולא יכול לראותו בצער, אלא מיד צווח אל תשלח ידך אל הנער וגו' (שם שם), ואילו היה לו בן, היה מניחו, ולא היה הוא הופך את העולם ועושה אותו תהו ובהו, לפיכך שלמה אומר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו (קהלת ד ח) ומפני חיבתן של ישראל קרא אותן בנים שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב).

[3] Another interpretation: "And God tested [Abraham]." (Genesis 22:1) "I am always mindful of your commandments and do not delay in keeping your commandments" (Psalms 119:60). This refers to Avraham, who quickly obeyed God's command to sacrifice his son Yitzhak. Unlike Lot, his nephew, who lingered and hesitated. (Genesis 19:16) As soon as God said to Abraham, "Take your son" (Genesis 22:2), Abraham got up early in the morning and immediately set out on his journey. He doesn't see He saw nothing the first day and continued on his way. He woke up early the second day and saw nothing. It was not until the third day that he saw the divine presence standing on the mountain, as it is said, "On the third day Avraham looked up and saw the place afar off." (Genesis 22:4) Here it says "from afar" and elsewhere it says, "From afar Hashem appeared to me" (Jeremiah 31:2). Why did God wait until the third day to reveal the place to Abraham? So that the nations of the world would not say that Avraham sacrificed his son brazenly, but that he had thought about it and done it out of love for God. When God revealed himself to Avraham, his fear overwhelmed him and he lost his mind. But he went ahead and sacrificed his son. If he had waited even an hour, he wouldn't have done it. That is why God said he would suffer for three days so that everyone would know that he had acted out of love and not fear. As it says, "On the third day." (Genesis 22:4) When Avraham was about to slaughter his son, God's grace overcame him, and he cried out: "Do not raise your hand against the son." (Genesis 22:12) Rabbi Avin said in the name of Rabbi Helkiya: "It is foolishness for liars to say that God has a son. If the son of Avraham, when he saw that he had to be sacrificed, and could not bear to see it, immediately cried out." Lay not your hand upon the son, etc. (Genesis 22:12), for if God had had a son, He would have allowed him [His son] to be sacrificed. He would not have turned the world into chaos and emptiness. That is why Solomon says "[God] is one, and there is no other, neither has he son or brother." (Ecclesiastes 4:8) And for the love of Israel they are called sons, as it is said, 'My firstborn son, Israel.' (Exodus 4:22)