Aggadat Bereshit 52

פרק (נ"א) [נב] תורה. [א] ויזכור אלהים את רחל (בראשית ל כב). זש"ה אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג טז). זה יעקב [ורחל], שכך כתיב למעלה מן הפרשה, ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה (בראשית ל א), מה ראתה לקנאות עכשיו, כשראתה אחותה נכנסת לחופתה לא קנאתה, ועכשיו קנאתה, למה קינאת, אלא במעשיה הטובים קנאת, אמרה אלולי שהיא צדקת ממני לא היה הקב"ה נותן לה בנים קודם הימני, לפיכך קנאת במעשיה, שכן כתיב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום (משלי כג יז), לפיכך ותקנא רחל, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (בראשית שם), אשה שהיא עקרה ואינה יולדת היא מתה, אלא אמרה רחל אם איני יולדת מן הצדיק הזה, אבא משיא אותי לאחר רשע, ואני מתה עמו לעולם הבא, שנאמר תמותת רשע רעה (תהלים לד כב), לכך אמרה ואם אין מתה אנכי. ד"א הבה לי בנים. אמרה לו אם מבקש את אני יולדת, כשבקשת עשית צאן שילדו, שנאמר ויחמו הצאן (בראשית ל לט). ד"א הבה לי בנים. אם תבקש את אני יולדת, עשה כשם שעשה יצחק אביך, שהיתה אשתו עקרה והתפלל עליה, שנאמר ויעתר יצחק (שם כה כא), אמר לה יעקב יצחק אבא לא היה לו אלא אשה אחת, לפיכך התפלל עליה, אבל אני יש לי ארבעה נשים, כבר ילדה לאה, אם לא תלד את, יולדת זו, אמרה לו ואם אין אתה מבקש לעשות כיצחק אביך, עשה כשם שעשה אברהם זקניך, ששמע לשרה כשאמרה לו, הנה נא עצרני ה' מלדת (שם טז ב), אף אתה הנה אמתי בלהה בא אליה (שם ל ג). ואבנה אנכי אין אומר כך, אלא גם אנכי, [גם לרבות] כשם שעשתה שרה. ד"א מה ראתה לומר הבה לי בנים, אלא שנתנבאת שהיא מתה במהרה, שנאמר ואני בבאי מפדן וגו' (שם מח ז). אמרה לו תן לי בנים עד שלא אמות, הה"ד הבה לי בנים (שם ל א), מיד ויחר אף יעקב וגו' (שם שם ב), וכי יש אלהים שני שעושה כלום חוץ מרשותו, התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן (שם שם), ממך מנע אבל ממני לא מנע, אלא כבר נתן לי בנים מלאה, אמר לו הקב"ה, כך אתה מחסד אותה ואומר לה התחת אלהים, חייך שאני מעמיד ממנה בן שיאמר לאחיו כי התחת אלהים אני (שם נ יט). הן מסיחין הדברים הללו, כביכול הקב"ה מטה אזנו ושומע, וכותב דבריהם, שנאמר אז נדברו וגו' (מלאכי ג טז), כיון שהרגיש הזמן הוציא את ספר הזכרון וזכרה, הוי ויזכור אלהים את רחל (בראשית ל כב).

Chapter [51] 52:Torah [1] And God remembered Rachel (Genesis 30:22). This refers to when the God-fearing people spoke to each other (Malachi 3:16). This is Jacob and Rachel, as it is written earlier in the passage, "And Rachel saw that she had not borne children to Jacob and she envied her sister" (Genesis 30:1). Why was she jealous now? When she saw her sister entering her wedding canopy, she was not jealous, but now she was jealous. Why was she jealous? Rather, she was jealous of her good deeds, saying, "If I am not righteous like her, the Holy One, blessed be He, will not give me children before her." Therefore, she was jealous of her actions, as it is written, "Let not your heart be envious of sinners, but be in the fear of the Lord all day long" (Proverbs 23:17). Therefore, Rachel became jealous and said to Jacob, "Give me children, or else I am as good as dead" (Genesis 30:1). A woman who is barren and does not give birth is considered dead, but Rachel said, "If I do not give birth from this righteous man, my father will marry me to a wicked man, and I will die with him in the next world," as it is written, "The wicked man's evil will destroy him" (Psalms 34:22). Therefore, she said, "Or else I am as good as dead." Another interpretation: "Give me children." She said to him, "If you ask for me, I will give birth. When you asked for sheep to give birth, they gave birth," as it is written, "And the flocks mated in front of the rods" (Genesis 30:39). Another interpretation: "Give me children." She said to him, "If you ask for me, I will give birth. Do as your father Isaac did, whose wife was barren, and he prayed for her," as it is written, "And Isaac entreated the Lord for his wife" (Genesis 25:21). Jacob said to her, "Isaac had only one wife, so he prayed for her. But I have four wives. Leah has already given birth. If you do not give birth, Bilhah will give birth instead." She said to him, "If you are not willing to do as Isaac your father did, do as Abraham your grandfather did, who listen to Sarah when she said to him, "Behold, the Lord has prevented me from bearing children" (Genesis 16:2), so you also take my maid Bilhah and come to her (Genesis 30:3). And I will build through her as well, not just Sarah. In addition, what did Rachel see fit to say, "Give me children or else I will die" (Genesis 30:1)? She was prophesying that she would die soon, as it is written, "And as for me, when I came from Paddan, Rachel died on me" (Genesis 48:7). She said to him, "Give me children before I die," as it is written, "Give me children" (Genesis 30:1), immediately Jacob became angry. Is there a God who does nothing but what He desires? I am that God who withheld from you fruit of the womb (Genesis 30:2). I withheld from you, but from me, I have already given you children in abundance. God said to him, "Are you showing kindness to her and saying, 'Is there a God besides me?' As I live, I will cause her to bear a son who will say to his brothers, 'I am above God'" (Genesis 30:19). Indeed, they are talking about these things, as if God inclined His ear and listened and wrote down their words, as it is written, "Then those who feared the Lord spoke to one another" (Malachi 3:16). When the time was right, He took out the Book of Remembrance and remembered her, as it is written, "And God remembered Rachel" (Genesis 30:22).

[ב] ד"א ויזכור אלהים. זש"ה מגורת רשע היא תבואנו (משלי י כד), זה עשו. שהיה מתירא מן הברכות שנטל יעקב, שאמר עכשיו זה מתברך ומוליד בנים הרבה ואיני יכול לו עוד, וכך נעשה, שנאמר ולא יכלה ארץ מגוריהם וגו' (בראשית לו ז), ויקח עשו את נשיו, למה מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקי' יתן, זו רחל שהיתה מתאוה לילד מן יעקב, שנאמר ותרא רחל וגו' (שם ל א), אף יעקב היה מתאוה לילד מן רחל, שכל מה שנשתעבד בשבילה נשתעבד, שנאמר אעבדך שבע וגו' ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה (שם כט יח ויט). וכל זמן שלא ילדה, לא היה מבקש יעקב לבא לבית אביו, עד שתלד רחל, למה, שאמר בלבו אם אבא לילך אצל אבא עכשיו יאמר לי לבן, הואיל ולא ילדה רחל ממך כל השנים האלו, הניחה כאן, וראה היאך היה מתאוה שילד ממנה, כיון שילד' מיד ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו' (שם ל כה), לפיכך נאמר ותאות צדיקי' יתן.

[2] Another thing: And God remembered. "The house of the wicked shall be destroyed" (Proverbs 10:24) - this refers to Esau, who was afraid of the blessings that Jacob had received. He said, "Now he is blessed and has many children, and I have nothing." And so it was, as it is said, "The land could not support them" (Genesis 36:7), and Esau took his wives. "But the desire of the righteous shall be granted" (Proverbs 10:24) - this refers to Rachel, who desired to have a child from Jacob, as it is said, "And Rachel saw" (Genesis 30:1). Jacob also desired a child from Rachel, and everything that he worked for her was for this purpose, as it is said, "I will serve you seven years" (Genesis 29:18), and "they seemed to him but a few days for the love he had for her" (Genesis 29:20). As long as Rachel did not bear a child, Jacob did not want to go to his father's house, because he thought, "If I go to my father's house now, Laban will say to me, 'Since Rachel has not borne children for you all these years, leave her here and go.'" And see how much he desired to have a child from her, for as soon as she gave birth, Jacob said to Laban, "Send me away" (Genesis 30:25). Therefore it is said, "But the desire of the righteous shall be granted."

[ג] ד"א ויזכור אלהים את רחל. זש"ה יזכור אדיריו יכשלו בהליכתם (נחום ב ו). אדיריו זה יעקב ורחל שזכרן הקב"ה ושילם מהן החשבון שאמר לאברהם. כה יהי' זרעך (בראשית טו ה), אלא יכשלו בהליכתם, שיעקב אמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי' (שם לא לב). והלך אל רחל ולא ידע יעקב, ומי גרם לה שמתה בדרך, שנאמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל (שם מח ז). הה"ד יכשלו בהליכתם, למה הדבר דומה, לרועה שראה את הזאב שנכנס לחטוף כבש, נטל אבן לזרוק בזאב והלך בכבשה, וכך יעקב קילל, והיה סבור שהוא מקלל ללבן, ולא היה יודע שקללתו הולכת על כבשתו, שנאמר ולא ידע יעקב (שם לא לב). לפיכך מתה בדרך, ולמה מתה בדרך אפרת, אלא אמר הקב"ה בניי צריכין לה, בשע' שהם חוטאין וגוזלין, והיא מזכרת אותי כשם שזכרתיה אני, שנאמר כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' (ירמי' לא יד), אמר לה מנעי קולך מבכי (שם שם טו), ומה שכר יש לה על שנקצרו ימיה ומתה בדרך, כדי שתזכור אותי על בני, שנאמר כי יש שכר לפעולתך נאם ה' [וגו'] ושבו בנים לגבולם (שם שם טו וטז).

[3] And God remembered Rachel. This means that her mighty ones stumbled in their journey (Nahum 2:6). Her mighty ones refer to Jacob and Rachel, whom the Holy One, blessed be He, remembered and settled the account that He had promised Abraham. "Thus shall your seed be" (Genesis 15:5). However, they stumbled in their journey, as Jacob said, "With whomever you find your gods, he shall not live" (Genesis 31:32). He went to Rachel and did not know what had happened, and what caused her death on the way, as it says, "And as for me, when I came from Paddan, Rachel died beside me in the land of Canaan on the way" (Genesis 48:7). The phrase "they stumbled in their journey" is compared to a shepherd who saw a wolf entering to snatch a lamb, took a stone to throw at the wolf, and went after the lamb. Similarly, Jacob cursed and thought he was cursing Laban, not knowing that his curse was falling on his own sheep, as it says, "And Jacob did not know" (Genesis 31:32). Therefore, Rachel died on the way, and why did she die in Bethlehem? The Holy One, blessed be He, said, "My children need her there, in the hour when they sin and steal, and she remembers Me just as I remember her," as it says, "Thus says the Lord: A voice is heard in Ramah...Rachel weeping for her children" (Jeremiah 31:15). He said to her, "Restrain your voice from weeping" (Jeremiah 31:16). And what reward does she have for her days being cut short and dying on the way? It is that she remembers Me on behalf of my children, as it says, "There is a reward for your deeds, says the Lord...and your children shall return to their own border" (Jeremiah 31:16-17).