Aggadat Bereshit 7

פרק ז תורה. [א] צא מן התיבה (בראשית ח טז). זש"ה אני פי מלך שמור [ועל דברת שבועות אלהים] (קהלת ח ב), אמרה רוח הקודש לישראל משביע אני אתכם שאם תגזור עליכם מלכות אל תמרדו בה בכל דבר שגוזרה עליכם, אבל אם תגזור עליכם לבטל את התורה ואת המצות ואת השבת, אל תשמעו להם, הה"ד אני פי מלך שמור, בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך (קהלת ח ג), כשם שעשו חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם, אמרו לו מה אתה אומר שאתה משליך אותנו לכבשן האש ואין הקב"ה מצילנו, בין מציל ובין שאין מציל אותנו אין אנו משתחוים לצלם, שנאמר והן לא ידיע להוי לך וגו' (דניאל ג יח), אמר להון קושטא אתון אמרין, הצדא שדרך וגו' (שם שם יד) (ומפורש מלת הצדה אם אמת הוא שדרך וכו') אמרו לו, נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על דנא וגו' (שם שם טז), אמרו לו כל מה שתגזור עלינו אנו עושין ואנו שומעין לך ולא נמרוד בך, חוץ מלכפור באלהינו, אני פי מלך שמור אל תבהל מפניו תלך. (קהלת ח ב וג), כיון ששמע כך התחיל כועס, שנאמר באדין נבוכדנצר התמלא חמה וגו' (דניאל ג יט) והשליכו אותן אסורים, שנאמר וגובריא אלך תלתיהון וגו' (שם שם כג), כיון שירדו תלו עיניהם ואמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו אלא בשמך הגדול, שנאמר לא לנו ה' [לא לנו כי לשמך תן כבוד] (תהלים קטו א), הרי כינס כל הלשונות, שנאמר באדין מתכנשין וגו' (דניאל ג ג) (למה יאמרו הגוים וגו'), מיד בקשו המלאכים לירד ולהתיר אותן, אמר להם הב"ה וכי על שם אחד מכם ירדו אלו, אלא על שמי ירדו, אני יורד ומצילן שנאמר עושה משפט לעשוקים [וגו' ה' מתיר אסורים] (תהלים קמו ז), משהתירן צינן את הכבשן, והסיר הקב"ה את הכבשן והעלה אותה, והשווה אותה לארץ, שהיתה ירידה ועמוקה, כיון שירד המלאך אמר להן צאו לכם מכאן, הרי התיר הקב"ה אתכם, ועשה לכם את הנסים, והשווה את כבשן לארץ צאו לכם, אמרו לו אין אנו יוצאין שלא ברשותו של נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו אלו מן הכבשן, למה, אני פי מלך שמור, (קהלת ח ב) ברשותו הושלכנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין כיון שבא נבוכדנצר וראה אותן תמה התחיל צווח, אמר להם צאו לכם, שנאמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו וגו' (דניאל ג כו), כיון שנעשית הכבשן שווה לארץ פוקו ואתו, אמרו למלאך עכשיו אנו יוצאין, שנאמר באדין נפקין וגו' (שם שם), ממי למדו, מנח, כשנכנס לתיבה ברשותו של הב"ה נכנס, שנאמר ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה (בראשית ז א), כיון שיבשה הארץ ונחה התיבה, שנאמר ותנח התיבה וגו' (שם ח ד), אמרו לו בניו נצא מכאן, אמר להם חס ושלום, ברשותו של הב"ה נכנסנו, וברשותו אנו יוצאין, כיון ששמע הקב"ה כך, מיד וידבר אלהים אל נח [לאמר] צא מן התיבה (בראשית ח טו טז), לכך נאמר אני פי מלך שמור וגו' (קהלת ח ב).

Chapter 7: Torah. [1] "Go out from the ark" (Genesis 8:16). In the scriptures it is said: I do obey the king’s orders—[and don’t rush into uttering an oath by God.]" (Ecclesiastes 8:2) - the Holy Spirit said to Israel: "I adjure you that if the kingdom decrees something upon you, do not rebel against it in anything it decrees upon you. But if it decrees to abolish the Torah, the commandments, and the Sabbath, do not listen to them." As it says: "I am the king's servant, keep [his word] for every matter" (Ecclesiastes 8:2). However, regarding the oath of God, "Do not hurry to leave his presence" (Ecclesiastes 8:3). Just as Hananiah, Mishael, and Azariah did when Nebuchadnezzar set up the statue, they were told, "What do you say that you are casting us into the fiery furnace, and the Lord will not save us? Whether He saves us or not, we will not bow down to the image," as it says, "But if not, let it be known to you" (Daniel 3:18). He said to them, "You are rebels." They replied, "The truth is clear," as it says, "There is a way that is straight before a person" (Daniel 3:14). They said to him, "We do not care about Nebuchadnezzar," as it says, "We will not be concerned with your words" (Daniel 3:16)." They said to him, "Whatever you decree upon us, we will do, and we will listen to you, and we will not rebel against you, except for Yom Kippur of our God. [Say to him] I do! “Obey the king’s orders, leave his presence, do not tarry in a dangerous situation, for he can do anything he pleases;" (Ecclesiastes 8:2-3). When Nebuchadnezzar heard this, he became angry, as it says: "Then Nebuchadnezzar was full of fury" (Daniel 3:19), and he threw them bound into the furnace, as it says: "And they cast them into the midst of the burning fiery furnace" (Daniel 3:23). When they descended, they lifted their eyes and said before the Lord: "Master of the Universe, it is revealed and known before You that we did not trust in anything except Your great Name, as it says: "Not to us, O Lord, not to us, but to Your name give glory" (Psalm 115:1). At that point, all the languages gathered, as it says: "Then the satraps, the prefects, and the governors, the counselors, the treasurers, the justices, the magistrates, and all the officials of the provinces gathered for the dedication of the image that King Nebuchadnezzar had set up" (Daniel 3:3). Immediately, the angels requested to descend and release them, but the Holy One, blessed be He, said to them, "Do these angels descend on account of any one of you? Rather, they descend on account of My name. I will descend and save them, as it is said, 'He executes justice for the oppressed...the Lord frees the bound.' (Psalm 146:7) Just as Moses freed the Israelites from the furnace, and the Holy One, blessed be He, removed the furnace and raised it up and leveled it with the ground, which had been low and deep. Once the angel descended and said to them, 'Go out from here,' then the Holy One, blessed be He, released them and performed miracles for them. He leveled the furnace with the ground, and they went out. They said to him, 'We will not go out without the permission of Nebuchadnezzar, lest people say that we fled from the furnace. "I do Obey the king’s orders" (Ecclesiastes 8:2) We were thrown in here by his permission, and we will go out by his permission." Once Nebuchadnezzar came and saw them, he was amazed and began to shout, 'Come out!' As it is said, 'The king cried out to bring in the astrologers...' (Daniel 2:2) Once the furnace had become level with the ground, they went out. They said to the angel, 'Now we will go out,' as it is said, 'Then they went out...' (Daniel 3:26) From whom did they learn this? From Noah. When he entered the ark, he did so with the permission of the Holy One, blessed be He, as it is said, 'And the Lord said to Noah, "Enter the ark, you and all your household."' (Genesis 7:1) Once the earth dried up and the ark rested, as it is said, 'And the ark rested...' (Genesis 8:4) His children said to him, 'Let us go out from here.' He said to them, 'God forbid! We entered with the permission of the Holy One, blessed be He, and we will go out with His permission.' Once the Holy One, blessed be He, heard this, He immediately spoke to Noah, saying, 'Go out of the ark.' (Genesis 8:16) Therefore, it is said, 'I do Obey the king’s orders' (Ecclesiastes 8:2)

[ב] ד"א צא מן התיבה. זש"ה בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק (משלי יב יג), בפשע שפתים מוקש רע, אלו אנשי דור המבול שלא חטאו אלא בפיהם, שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו וגו' מה שדי [כי נעבדנו] (איוב כא יד טו), מה מועיל לנו שנתפלל אליו ומה נועיל כי נפגע בו (שם שם), ומה היה להם, מוקש רע, וימח את כל היקום וגו' (בראשית ז כג), ויצא מצרה צדיק, זה נח, שנאמר נח איש צדיק תמים (שם ו ט), צא מן התיבה.

[2] According to another opinion, Noah left the ark. The scriptures say: "The righteous will come out of trouble, but the wicked will be trapped by their words." (Proverbs 12:13) "By transgression of the lips, evil is ensnared, but the righteous escape from trouble." "This refers to the generation of the Flood who sinned only with their mouths, as it is said, 'And they said to God, 'Turn away from us, for what can the Almighty do to us?' (Job 21:14) 'What good is it to pray to Him, and what profit will we have if we beseech Him?' (Job 21:15) 'What was their [punishment]? Evil ensnared them and He erased the whole universe.' (Genesis 7:23) 'But the righteous will come out of trouble.' This refers to Noah, as it is said, 'Noah was a righteous man; he was blameless in his age.' (Genesis 6:9) 'He emerged from the ark.'"

[ג] ד"א צא מן התיבה. אמר דוד הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך וגו' (תהלים קמב ח), כשהיה נח בתיבה בפנים היה מתפלל, שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד וגו' (שם לב ו), אמר לו הקב"ה פרוזדימיא (פי' גזרה) היא שישתלמו שנים עשר חדש, ואם אינן משלימין אינך יוצא, שנא' כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' לאמר לאסורים צאו וגו' (ישעי' מט ח ט), שהיו אסורים בתשמיש המטה, למה שבשעה שהעולם בצער צריך אדם למנוע את עצמו מפריה ורביה, וכך עשה יוסף כשראה יוסף ששני הרעב עתידין לבא נזקק לפריה ורביה עד שלא יבואו, שנאמר וליוסף יולד [שני בנים בטרם תבא שנת הרעב] (בראשית מא נ), וכך אף נח ובניו והחיה והבהמה לא נזקקו לפריה ורביה, שכן אמר לו הב"ה כשנכנס, [בתיבה, בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו', וכתיב] ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו (בראשית ז ז), הזכרים לעצמן והנקבות לעצמן. משל למלך שיצא לעשות מלחמה עם הברבריין, גזר ואמר מרחצאות לא יפתחו, ומוניטא (פי' מטבע) לא תטבע, עד שאבוא מן המלחמה, וכיון שבא מן המלחמה בשלום גזר ואמר יפתחו המרחצאות ותטבע מוניטא, כל שאני מחריב אני בונה, כך כשבא מבול לא נזקק לפריה ורביה, שנאמר לאמור לאסורים צאו וגו' (ישעי' מט ט), לפיכך כשיבשה הארץ אמר צא מן התיבה, לכך נאמר הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמב ח). סליק.

[3] According to another opinion, Noah left the ark. David said, "He brought me out of the prison to give thanks to Your name, etc." (Psalms 142:8). When Noah was inside the ark, he prayed. As it is said, "For this let everyone who is godly pray to You" (Psalms 32:6). God said to him, "It is a decree of providence that you should complete twelve months, and if you do not complete them, you will not leave, as it is stated, 'Thus says the Lord: In an acceptable time I have answered you...To bind the captives and so on. Go forth, etc.'" (Isaiah 49:8-9). They were forbidden from marital relations, for when the world is in distress, a person must restrain himself from procreation. Thus Joseph also acted when he saw that the two famines were about to come. As it is said, "And to Joseph were born two sons before the year of famine came" (Genesis 41:50). Similarly, Noah, his sons, the animals, and the beasts did not need to procreate. As God said to him when he entered [the ark], "You and all your household enter the ark" (Genesis 7:1), and it is written, "Noah and his sons, his wife and his sons' wives with him" (Genesis 7:7), the males separate and the females separate. This can be compared to a king who went out to battle the barbarians and decreed that the baths should not be opened, and the mint should not be struck, until I return from battle. When he returned from the battle in peace, he decreed that the baths should be opened and the mint should be struck. All that I destroy, I build. Similarly, when the flood came, there was no need to procreate, as it is stated, "Go forth from the ark, etc." (Isaiah 49:9). Therefore, when the earth was dry, [God] said, "Go out of the ark." This is why it is said, "He brought me out of the prison" (Psalms 142:8). End of the section.