ולכן אומר הזוהר (באותו מקום מפרשה פינחס שהבאתי למעלה, ואנכי השמטתי שם הדברים מפני שאינם נוגעים ישר לעצם הבנת שימוש האברים לפי הזוהר): ״ואית לאקשויי על האי: אי כבד איהו עשו, איך הוא מתקן מזונא ללבא? אלא ודאי לבא איהו כגוונא דיצחק, כבד עשו, דאיהו הצד ציד ויימא ליה: יקום אבי ויאכל מציד בנו, אלין אינון צלותין, דאזלין ומתתרכין מעניים ויצחק בצערא וביגונא דלא יכלין לכוונא לצלותא, ובגין דא לא אמר: ויאכל מצידי, אלא: ״ויאכל מציד בנו״, ״בני בכורי ישראל״, כגוונא דא לית לון לישראל מזונא בגלותא אלא על־ידי אומין דעלמא, אבל כד אינון בארעא דישראל מזוניהן על־ידי שכינתא״ (דף רל״ה, ע״א). הכבד המתקן מזונות ללב הוא איפוא כעשו, שעל־ידו באה השפעה ליעקב בעתות הגלות, אבל ההשפעה היא במידה זעומה, ובני ישראל נודדים וגולים ואין בכוחם אפילו להתפלל כראוי מתוך הדחק, מתוך הטרדה ומתון הצרות.
בפרדס החסידות והקבלה, מפתח לספר הזוהר, חלק שני 115
BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 115
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Tel Aviv, 1997 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
