BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 212

אבל כאן יש מקום לטעות. מכיון שאנו מתבוננים בעולמות מתוך נשמתו של האדם, על־דרך: ״מבשרי אחזה אלוה״, יש מקום לטועה לחשוב, שכל עניינם של העולמות העליונים הרוחניים אינו אלא יצירתו של האדם עצמו, שרק בו, באדם, הם נמצאים, ומבלעדיו אין להם קיום. אמת, שלא במושג הרגיל של ״אדם״ קא עסקינן הכי, לא במה שקוראים בחיי־יום־יום ״נפש״ או ״נשמה״, כי־אם באדם העליון, הרוחני. בסגולות הטמירות והנעלמות שבנשמה, בעליות ובמדרגות הגבוהות שבה, שכאילו נפרדות הן גם ממנה, מן הנשמה עצמה, רוכבות על־גבה או מקיפות אותה מבחוץ, נעשות שרשים אציליים כמוסים לה או מעטרים אותה בעטרת הוד אצילי־אלהי; אבל מכל־מקום גם אלה הרי סוף־סוף באדם הם נמצאים, ולו רק באדם המקודש, המצורף והמזוכך, הנעלה עילוי רב לאין־קץ על האדם החיצוני הנראה לעינינו.