BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 234

״בשערא דרוחא דכל רוחין ארים בסימו דנשמתא״ — כשכתר עליון בא להרים מתיקות־הנשמה ממקום הבינה, ״חד סליק לסטר חד״ — הנפש מתדבקת ברוח, ״חד נחית לההוא סטר״ — הרוח יורדת להתחבר עם הנפש, ״חד עייל בין הרין״ — הנשמה שוכנת בין רוח לנפש, ״תרין מתערין בתלת״ — הרוח והנפש מתעדנות בנשמה ונעשות שלשתן אחד. ״תלת עיילי בחד״ — נפש, רוח ונשמה כולן נכנסות בבינה, והבינה מוציאה אז ניצוצות. ״חד אפיק גיונין״ — אותם ששת הניצוצות הראשונים סובבים למקום התפארת (ו׳ קצוות, ו' מידות — חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד). ״שית מנהון לסטר חד, ושיה מנהון נחתי לההוא סטר״ — ששת ימי הבניין, שש המידות האמורות מתפרדות לימין ולשמאל ונעשות י״ב הויות וי״ב צירופי הויה. ״שתי אבנים בונות ארבע בתים, ג׳ אבנים בונות ששה בתים, ד׳ אבנים בונות י״ב בתים״ וכו'. תיבה של ארבע אותיות — כשם הויה — יש לה איפוא ארבעה צירופים). ״שית עיילי בתריסר״ — שש המידות נכללות בי״ב ההויות. ״תריסר מתערין בעשרין ותרין״ — אותן י״ב ההויות עולות לבינה, שהיא מקום כ״ב האותיות שבא״ב (כ״ב אותיות התורה). ״שית כלילן בעשרה״ — אותן שש המידות נכללות בעשר הספירות. ״עשרה קאים בחד״ — עשר הספירות עומדות בנקודה אחת עליונה.