BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 238

האצילות) בתמונת אדם אחד (העליון, הרוחני־אצילי), כן יש עוד אדם אחד, הנקרא מחצב הנשמות של בני־אדם, נכלל ממש בכל אותם פרטי הבחינות שנתבאר באדם של עשר הספירות, שהוא נקרא מלכות גמור [גמורה] והוא מתלבש תוך האור הזה, הנקרא מחצב הנשמות, לכל פרטיו. עוד יש אור אחר בצורת אדם, הנקרא מחצב המלאכים, שממנו נחצבו כל המלאכים, והוא נכלל מכל הפרטים הנזכרים כולם והוא מלבוש חיצון על אור מחצב הנשמות. ועוד יש אור מועט ונקרא אור חשוך, וכולו דינים קשים, שממנו נאצלו כל הקליפות שבאותו עולם, ומלביש על אור מחצב המלאכים, וגם הוא תמונת אדם, וחוצה לכל האורות הנזכרים שם הרקיעים עצמם שבאותו עולם, והם הנקראים גוף לאותו עולם. ובפנים ממנו — ה׳ אורות הנזכרים: אור האין־סוף, כפי ערך אותו העולם לפנים מן הכל, ועליו — אור מחצב הנשמות, ועליו — אור מחצב המלאכים, ועליו — אור מחצב הקליפות, ועליו העולם עצמו, שהם הרקיעים. גוף האורות הנזכר[ים], ואחר־כך בזה הגוף [ש]נקרא רקיעים שם נבראו תולדות העולם ההוא, והן (התולדות) כלולים [כלולות] מכל הבחינות, כי כל אחד [אחת] מהן יש לו כוח ומשך מן הרקיעים והוא גוף שלו, ובתוכי אור עשר הספירות רוכב עליהן ומחיה כולן. ואותו הכוח, הנמשך מאור מחצב הנשמות, נקרא מזל עליון של נפש האדם השפל (והבן זה מאד), אלא שזה שבבריאה נקרא מזל הנשמה. ושביצירה — מזל הרוח, ושבעשיה — מזל הנפש״ (שער הקדושה, חלק ג׳, שער ב׳).