״הנה — אומר רבי היים ויטל — יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד׳ יסודות: אש, רוח, מים, עפר, והם ד׳ אותיות הויה והם חכמה ובינה, תפארת ומלכות (יו״ד — חכמה, מים, חסד; ה״א — בינה, אש, גבורה: וא״ו — תפארת, רוח, רחמים: ה״א אחרונה — מלכות, חיצוניות המידות. עפר). והנה הם פעמים נקודות, תגין, אותיות, והם הם אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ד׳ בחינות באדם א) אדם הפנימי, שהיא הרוחניות, הנקרא: נפש, רוח, נשמה; ב) הוא הגוף; ג) הוא המלבושים שעל גבי הגוף; ד) הוא הבית שיושב בתוכי האדם וגופו ומלבושו. וכל [אחת] מבחינות אלה כלולה מד׳ בחינות, ואלו הן: בחינה אחת של הרוחניות הנה נשמה לנשמה (חיה ויחידה) ונפש, רוח ונשמה; בחינה הב', שהוא הגוף, הוא: העצמות, שהן המוח מבפנים, והגידין והבשר והעור, וכמו שאמר הכתוב: ״עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני״; בחינה ג׳, שהם הלבושים, הנה הם נודעים, שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת ומכנסים, מצנפת ואבנט (כי אותם הד׳ דכהן גדול המלבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושי שם אדני ואלו הם לבושי שם הוי״ה, אבל עיקרם אינו אלא ד׳ בחינות); בחינה הד', והוא הבית, יש בו: בית, חצר, שדה ומדבר.
בפרדס החסידות והקבלה, מפתח לספר הזוהר, חלק שני 245
BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 245
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Tel Aviv, 1997 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
