BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 270

פירוש הדברים לפי כל המבואר לעיל: גדולה היא זכותו של האדם, שבמעשיו הטובים ובכוונותיו הטובות הוא מעיר הארת האלהות בעולמות והוא מאחד על־ידי זה את עולם האצילות עם עולם הבריאה. אחדות זו נקראת ״לבושא דלביש מלכא ומטרוניתא״, כי עולם־הבריאה מלביש לעולם־האצילות (עולם הבריאה הוא חיצוני לגבי עולם־האצילות, שהוא פנימי). יחוד זה של עולם־האצילות ועולם־הבריאה נכלל בשילוב שם יהוה בשם אדני, וביחד: יאהדונהי. שם הויה מרמז כאן לעולם־האצילות, ושם אדני — לעולם־הבריאה. יחוד זה מרמז גם (כמבואר במדע הראשון) ליחוד תפארת (או: שש המידות) ומלכות (ובקבלת האר״י: יחוד זעיר ונוקביה). וכן יחוד זה מרמז (כמבואר שם) ליחוד הקול והדיבור. הוא מרמז גם ליחוד עולם־היצירה ועולם־העשיה, אבל כאן הוא מרמז ליחוד עולם־האצילות ועולם־הבריאה. והנה האדם, שבחייו הקדושים הוא ממשיך את האור האלהי העליון לתוך העולמות, הוא כמתקן את המרכבה אשר ירכב עליה המלך, מלכו־של־עולם, והזוהר תופס כאן ציור פיוטי ומקשט בו את ה״סוסיא״ אשר ירכב המלך עליה. היחוד הזה, יחוד האצילות עם הבריאה, נעשה, לרוב, רק בשבתות ובימים טובים, שאז הוא זמן עליית העולמות, אבל בימי־החול היחוד הוא יותר חיצוני, וזה נקרא בלשון הזוהר: ״לבוש עשר כיתות דמלאכיא, דמשמשי לון לי׳ ספירן דבריאה וי׳ ספירות דאצילות״. כלומר, היחוד הוא אז עם עולם־היצירה (״עשר כיתות דמלאכיא״), המלביש גם את עולם־הבריאה וגם את עולם־האצילות, לפי שהוא, עולם־היצירה, חיצוני משניהם. והיחוד הרגיל הזה נעשה כך: בעולם־האצילות מתיחד האין־סוף עם הספירות כל־כך, שהוא והספירות נעשים — אחד. ביחוד זה — ״איהו וגרמיה חד בהון, איהו וחייוי חד בהון״, היינו, האורות והכלים (״גרמיה״) של הספירות ואור אין־סוף, השופע בהם, הכל נעשה ללא שום פירוד, מה שאין כן בעשר ספירות דבריאה, ששם, אף בעת היחוד, יש הבדל דק בין האורות של הספירות ובין הכלים לבין האור האין־סופי השופע. וכדי שלא נטעה לחשוב: מאחר שבאצילות ״איהו וגרמיה חד בהון, איהו וחייוי חד בהון״, הספירות הן עצמות אלהות ואין עוד מבלעדי הספירות, על־כן מוסיף הזוהר ואומר: ״ועלת על כולא הוא נהיר בעשר ספירות דאצילות ובעשר ספירות דבריאה וכו״׳, כלומר: האין־סוף (״עלת על כולא״) עומד, בכל־זאת, גם מחוץ לעשר ספירות דאצילות ודבריאה ודיצירה ודעשיה והוא שולח בהן את אורו. ״ולא אשתני בכל אתר ואתר״. אור אין־סוף אחד הוא בכל העולמות, אלא שהיחוד משתנה לפי הכנת העולמות המקבלים את האור ההוא.