BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 295

הראש והראשון — החכמה הסתומה שסגורה היא ואין פותחה, והיא הראש לכל שאר החכמות, כלומר: החכמה הסתומה שבכתר, היא המקור והראש לספירת החכמה וליתר הספירות השכליות, כבינה ודעת, או גם לספירות התחתונות מהן, ואפילו לספירת המלכות, שנקראת בזוהר כמה פעמים בשם חכמה תתאה. מן הראש הראשון הזה יוצא ונחקק (״מתגלף״), יוצא ונגלה לעין־ההסתכלות שלנו, הראש השני, שנעלה ונשגב הוא, בסוד התעלומה שלו, על הראשון, והוא ״עתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין״. הראש והראשון יש בו בחינת מקור לחכמה, אבל הראש השני נעלה אפילו על בחינת מקור. הראש השלישי נעלה ונשגב לאין־קץ אף על השני, לפי שהוא הראש השלישי, הוא ״רישא דלאו רישא״ — כלומר, התחלה ולא התחלה. ראשית ולא ראשיה. נעלה וסתום הוא מהיות ראש לאיזה דבר שהוא ״ולא ידע ולא אתידע מה דהוי ברישא״: נעלה הוא בסודיותו על כל מה שאנו קוראים בשם ידיעה. ״ועל האי אקרי: ״ברח לך אל מקומך״, ״והחיות רצוא ושוב״ — לפי שהבחינה היותר נעלה היא כמו שבה אל עצמה. כמו מתרחקת ומתכנסת לתוך עצמה. ״ובגין כך עתיקא קדישא אקרא אין, דביה תליא —אין״ — ובבחינה השלישית, המופשטת ביותר, אנו קוראים לכתר בשם אין, לפי ששם נתלה האין, לפי ששם הוא לגבנו בבחינת אפיסת־השגה גמורה.