BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 299

הכוחות, הנמשכים מן האורות העליונים לפעול בתחתונים, נקראים בשם שערות, כי כשם שהשערות נמשכות מן הראש, מכסות אותו ודבוקות בו, ובכל־זאת הן גם מחוצה לו וכשגוזזים אותן אין הוא חסר כלום, כך אלה הכוחות נמשכים מן ה״עתיקא״, מלבישים אותו, שואבים חיות ממנו ודבקים בו. ובכל־זאת הם כעומדים מחוצה לו. אם ייפסק המעיין שממנו הם גדלים — יהיו כלא־היו, אבל המעיין אחד הוא, בין ששואבים ממנו בין שפוסקים לשאוב ממנו. והנה אומר הזוהר, שכל אלה הכוחות שואבים חיותם ממוחא סתימאה, הראש השלישי, האחרון, בשלשת הראשים, הבחינה האחרונה שבכתר, שיש לה מגע עם הספירות! ״וכלהו שעיעין בשקולא״ — וכל השערות הן חלקות ושקולות אלה כאלה, כי הכוחות בראשית הסתעפותם הם רחמים גמורים. ״ולא אתחזי קדלא כולא הוא״ — והשערות מכסות את כל העורף עד שאינו נראה, כי הכוחות המתפשטים נעשים כמו לבוש ל״עתיקא״ (עיין במבוא לעיל פירוש המבטא: ״לבושין תקינת לון), ״בגין דהאי עתיקא קדישא״ אחד ומתייחד בכל אלה הכוחות הרבים, המתפשטים ממנו. ״כולא בחידו״ — שם, ב״עתיקא״, אין עוד מקום לדין, ועל־כן — ״עוז וחדוה במקומו״. ״ולא שניא מרחמי לעלמין״ — ואין בו שינוי מרחמים לדין. ״בתלת עשר מכילן דרחמי אשתכח״ — מושג ומותפס הוא לנו רק על־ידי י״ג מידות הרחמים: ד׳ ד׳ אל רחום וחנון, וגו'. ״בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע. והוא, עתיקא, כליל לון ושליט על כולא״ — ״להיות בתוכה (בחכמה סתימאה) ג׳ מיני אורות (המתלבשים בה), אם התפשטות אור אין־סוף בראש הראשון והוא זך מאד, ואם התפשטותו בראש השני ואינו זך כראשון, ואם התפשטותו בראש השלישי, שהאור מועט ואיננו מבהיק כל־כך, ושלשה אורות אלה נכללים בה, והם שלש פעמים ארבעה: בכל־אחד ארבעה ניצוצות כנגד ארבע אותיות הוי״ה, ששורשן למעלה״ (״קרני אור״ מאת בעל ״יסוד ושורש העבודה״). ו״עתיקא״ בעצמו, הכולל את כולם, הרי י״ג אורות — י״ג ״מכילן דרחמי״, ובמידה שהם משפיעים למטה והרי הם ״שערות״, נקראים בשם ״י״ג תיקוני דיקנא״ (י״ג תיקוני־הזקן).