ואיהו קרקפתא דתפלי, או — ואיהו קרקפתא דלָא מנח תפלין. — לפי הנוסח הראשון הדבר מוסב על הגילוי האחרון, על המלכות, שהזוהר קורא לה: קרקפתא דמנח תפלין, לפי שהמלכות מקבלת את כל כוחה מן המידות המשפיעות עליה, מששת הקצוות (או בקיצור: ו״ק חג״ת נה״י). כללותן של המידות — מידת תפארת (״תפארת״ גופא), באופן שייאמר לרוב: המלכות מקבלת השפעתה מן התפארת. אחד מכינויי ה״תפארת״ הוא: התפלין (״פארך חבוש עליך״ — ה״תפלין״ לפי דרשת חז״ל). ״קרקפתא דמנח תפלין היא איפוא: המלכות, שעליה התפארת (התפלין). לפי הנוסח השני הכוונה לכתר עצמו, שהוא ״קרקפתא דלא מנח תפלין״, לפי שהוא ראש־ועליון לכל הספירות ואיננו מקבל השפעה מהן.
בפרדס החסידות והקבלה, מפתח לספר הזוהר, חלק שני 32
BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 32
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Tel Aviv, 1997 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
