BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 336

״בדעת כתיב: כי אל דעות ד׳ וגו', בגין דאיהו בתרי גווני. ״לו נתכנו עלילות״, אבל לעתיקא קדישא סתימאה לא נתכנו. מאי טעמא נתכנו להאי? בגין דירית תרין חולקי, וכתיב: עם חסיד תתחסד, וגו'. והא בקשוט אוקימו חברייא דכתיב: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. ויגד — הא אוקמוה דכולא רזא דחכמתא. ״וכי בן רבקה הוא,״ — בן רבקה, ולא כתיב: בן יצחק, רמז וכולא רמיזא בחכמתא, ועל האי איקרי שלים בכולא וביה אתחזי מהימנותא, ובגין כך כתיב ״ויגד יעקב״ ולא כתיב ״ויאמר״. הני גווני ככה דנהרין בעטרא דרישא ועלין בחללי דגולגלתא הכי מתפשטין בכל גופא וגופא אתאחיד בהו. לעתיקא קדישא סתימא לא נתכנו ולא ייאן ליה, דהא כולא בחד אשתכח: חידו לכולא, חיים לכולא, לא תלייא ביה דינא, אבל בהאי — לו נתכנו עלילות ודאי״.