BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 344

ב״שערות״ — באורות המתפשטים למטה, שהדינים נאחזים בהם, יש אורח המפריד בין הימין ובין השמאל, ומאותו האורח מתפרדות נתיבות רבות של חסד ושל גבורה, שבהן תלויות כל רמ״ח מצוות־עשה (חסד) ושס״ה מצוות לא־תעשה (גבורה). האורח הוא, לפי קבלה האר״י, ״יסוד אימא, שנצח אחוז בה מימין והוד — משמאל״, והאורח ההוא, יסוד אימא, מתאחד ב״ארחא דעתיק־יומין״, כלומר, ביסוד עתיק־יומין. ״כל מאריהון דיבבא ויללא תליין בכל קוצא וקוצא״ וכו', וכו', כי מן הנתיבות הרבות ההן מקבלים כל הדינים התקיפים את השפעתם. ואולם יש הבדל בין שערות לשערות: יש שערות חלקות (שעיען) — משל לדינים ממותקים וממוזגים ברחמים, ויש שערות קשות ומסובכות — משל לדינים תקיפים: אף, קצף וחמה. אחר־כך מצייר הזוהר, שמיני השערות השונות יוצאים משלושה מוחים: ממוח אחד יוצאים ״מאריהון דמתקלא״ — מלאכי־רחמים במידה ובמשקל; ממוח שני — ״מאריהון דיבבא״ — כלי זעמו של הקב״ה — הנאחזים בבינה, לפי שממנה דינים מתערים והזוהר קורא על־זה: ״במה יכשלו״ — ״באימא יכשלו״ (כי מחכמה אין כל התעוררות לדינים — ״ימותו ולא בחכמה״ — ו״החכמה תחיה את בעליה״); ממוח שלישי — ״אפין נהירין ולא נהירין״, פנים הנוטים לכאן ולכאן.