רבּון עלמין, אנת הוא חד ולא בחושבן. — יבואר במה שאמרו חוקרי ימי־הבּינַים, כי האלהים איננו ״אחד המנוּי״, כי אחד הבא במניין יש לו שני, שלישי, רביעי וכו', מה שאין כן ב״אחד אלהינוּ״, שאַחדוּתוֹ היא מוּבדלת, עצמית, בלי כל שיווּי ובלי כל יחס למי־שהוּא ולמה־שהוא (״והוא אחד ואין שני להמשיל לו להחבירה״). ויבואר באופן אחר במה שכתב הראב״ע (עיין היטב בפרקים הראשונים בספר ״שער השמים״ לרבי אברהם אירירה ובשער ״חכמת המסכּן״ ב״מוֹרה נבוכי הזמן״ להרנ״ק), כי יש שלשה מיני אחד: האחד הבא בחשבון, האחד שהוּא כל החשבון, והאחד שהוא לפני החשבון. האחד הבא בחשבון הוא האחד, שאחריו שני, שלישי וכו'; האחד שהוא כל החשבון, לפי שכל חשבון מתכלל סוף־סוף במספּר מסוּים של אחדים, נאמר עשרה אחדים, מאה אחדים, אלף אחדים וכו' — האחד הזה חוזר ועובר בכּל! והאחד שהוא לפני החשבון, האחד הרוּחני, אנו מניחים אותו כיסוד לכל מיני מספּרים שבעולם.
בפרדס החסידות והקבלה, מפתח לספר הזוהר, חלק שני 5
BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 5
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Tel Aviv, 1997 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
