BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 69

״חכמת הפרצוף״ של הזוהר היא לפי־זה שונה לגמרי מ״חכמת־הפרצוף״ של העמים הקדמונים, שנתחדשה בעת החדשה על־ידי לוטר ועוד. זו האחרונה מסתכלת בשרטוטים של הפנים, בקמטי המצח והלחיים, במראה העינים, החוטם, מבנה הראש, התואר הכללי של הפנים, זוויות הפה, וכדומה. מתוך סימנים שונים היא שופטת על תכונתו של האדם, נטיות רוחו, כשרונותיו, ההרפתקאות שעברו עליו והעתים אשר בהן ראה טובה. מעניין לעניין היא עוברת אל השגות יותר עמוקות: גורלו של האדם, מזלו, עברו ועתידו. שונה ממנה חכמת־הפרצוף של הזוהר שרואה היא בפרצופי בני־האדם רק צירופי אותיות, כשם ש״חכמת האצטגנינות״ של הזוהר רק בצירופי אותיות יסודה. מאחר שהכל נאצל, נוצר, נברא ונעשה רק ״ברזא דאתוון״ (בסוד האותיות), צריך שתהיינה בקוסמוס כולו, בחוץ, אותן האותיות הפועלות בו בפנים. ומאחר שגוף האדם הוא הקוסמוס עצמו בזעיר אנפין, צריך שתיראינה בכל מבנה הגוף, בתארו, בתמונתו, בשרטוטי פניו ובתנועותיו אותן האותיות הפועלות בו. ״חכמת הפרצוף״ לפי־זה מבוא אל האצטגנינות והקוסמולוגיה המסתורית. והזוהר מקדיש עמודים רבים לצירופי־אותיות־הפנים, בהישענו על הכתוב: ״ואתה תחזה״ (ט״ו עמודים בפרשת יתרו, ח׳ עמודים ב״תוספות הזוהר״, עמודים רבים ב״זוהר חדש״, ועוד). מלבד מה שהזוהר רואה צירופי אותיות בפנים הוא רואה בהם גם צירופי פני חיות ועופות, ביחוד צירופי החיות שבמרכבה, גם צירופי הגוונים, שאנו ממשלים בהם את הספירות.