BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 79

בהתאם להשקפה זו יש מקובלים האומרים, שמשכן הנפש בכבד, משכן הרוח — בלב, משכן הנשמה — במוח. גם בזוהר יש מאמרים נוטים להשקפה זו, ואולם עיקר השקפת הזוהר היא, ששלש הנפשות (נפש, רוח ונשמה) הן בעיקר כוח רוחני אחד, המתגלה בשלש הופעות שונות, זו דקה מזו, זו רוחנית וקדושה מזו, ומרכז אותו הכוח הרוחני הוא — במוח. הכוח הפועל בכל הגוף — הוא המוח; הלב הוא כוח פסיבי. אמת, שהזוהר מדבר על ״בינה — לבא״, אבל אין הכוונה שהבינה שוכנת בלב, אלא שהיא, הבינה, בתור כוח נפעל (״נקבה״) מתפשטת בלב, כלומר — מניעה את המידות. על־כן אומר הזוהר, שהמוח ״רכיב ושליט על הלב״: כוח החכמה, כוח־הפועל הגמור, מנהל את הכל. לפי רבות החכמה שבמוח כן תגדל הבינה, וכן תגדלנה המידות. כשאדם מאמץ את מוחו, למשל, לזכור איזה דבר, הרי כאן פעולה אקטיבית, כוח פועל, ״זכר״. על זה אומר הזוהר: ״זכירה — בזכר״. אבל כשהמוח זוכר את הרשמים שקיבל בלא כל התאמצות, בלא כל יזמה, אלא שומר הוא מאליו את הרשמים, הרי כאן רק פעולה של שמירה, תנועה פסיבית, נקבה. על זה אומר הזוהר: ״שמור — לנקבה״.