BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 32

ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו ואמרו: חכמה כזו תחת ידך ואתה הולך ומחמר אחרינו? אמרו לו: מי אַתה? אמר להם: אל תשאלונו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה, וכל אחד יאמר דברי חכמה להאיר את הדרך. אמרו לו: מי צווך ללכת כאן ולשאת משא על החמורים? אמר להם: יו״ד נלחמה בשתי אותיות: בכ״ף וסמ״ך להתקשר כאחד;319יו״ד שבכאן רומזת ליסוד; כ״ף רומזת לכתר; סמ״ך רומזת לבינה–תבונה. כ״ף לא חפצה להסתלק ולעזוב את הכתר,320הערת המביא לבית הדפוס. – המתרגם קרא כאן: כ״ף לא בעיא לאסתלקא ולאתקשרא בכתר, ולא: ולאתקשרא באתר, וגו'. לפי קריאה זו הציע בהערה את הפירוּש: כ״ף לא רצתה להסתלק מהתקשרות הכּתר. פּירוּש זה נכון בין כך ובין כך, לפי שגם לפי הקריאה ״באתר״ מובן הדברים הוא: כ״ף לא רצתה לזוּז ממקומה, לפי שלא יכלה להיות אף רגע חוץ למקומה, היינו, חוץ לכּתר (ראה הערה 81). לא יכלה להיות אפילו רגע אחד בלעדיו; סמ״ך לא חפצה להסתלק, כדי לסמוך לאותם הנופלים שאינם יכולים להיות בלי סמ״ך; יו״ד באה אלי יחידה, נשקתני, חבקתני, בכתה עמי ואמרה לי: בני! מה אעשה לך? אבל אני אסתלק ואתמלא מכמה טובות ואותיות טמירות עליונות יקרות, ואחרי כן אבוא אליך ואני אהיה בעזרך, ואתן לך נחלת שתי אותיות עליונות יתרות על אלו שנסתלקוּ, והן יש – יוד עליונה ושין עליונה, שיהיו לך אוצרות מלאים מכל; ועל כל, בני, לך והיה הולך אחר החמורים, ועל כן אני הולך בכך.