BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 54

ר' פנחס רגיל היה לפי ר' רחומאי על שפת ים כנרת; ואיש גדול ושׂבע ימים היה, ועיניו כהוּ מראות. אמר (ר' רחומאי) לר' פנחס: שמעתי שמרגלית טובה יש לו ליוחאי חברנו, הסתכלתי באורה שמפיקה אותה מרגלית כאור השמש (כשהיא יוצאה) מנרתיקה ומאירה עולם כולו, ואותו (עמוד) האור, העומד משמים לארץ, יאיר לכל העולם עד שישב עתיק־ימים על כסא כבודו כיאות (לו), ואותו האור כלול הוא כולו בביתך; ומאותו האור, הכלוּל בביתך, יוצא אור דק וקטן לחוץ ומאיר (גם הוא) לכל העולם. אשרי חלקך! צא, בני, צא! לך אחרי אותה מרגלית המאירה לעולם, כי השעה עומדת לך. יצא מלפניו ועמד להיכנס בספינה, ושני אנשים באו לתוכה. ראה שתי צפרים שהיו באות ועפות על פני הים. הרים קולו ואמר להן: צפרים! צפרים העפות על פני הים! הראיתן את המקום אשר בן־יוחאי שם? שהה מעט ואמר: צפרים, צפרים! לכנה והשבנה לי (תשובה). עפו ונכנסו בים והלכו להן. עד שיצא, באו הצפרים ובפי אחת מהן פתקה אחת וכתוב בה, שבן־יוחאי יצא מן המערה ורבי אלעזר בנו (עמו). הלך אליו ומצאהו שנשתנה וגופו מלא חלודות. בכה עליו ואמר: אוי, שראיתיך בכך! אמר (רבי שמעון): אשרי חלקי שראיתני בכך, שאלמלא ראיתני בכך לא הייתי בכך.