BePardes HaChasidut VeHakabbalah, Introduction of Zohar 70

(אמרוּ רבותינו ז״ל): שלושה הם הגורמים רעה לעצמם: אחד – מי שמקלל את עצמו, השני – מי שהוא זורק פּת או פּירורים שיש בהם כזית, השלישי – מי שהוא מדליק את הנר במוצאי שבּת עד שלא באוּ ישראל לקידוש הסדר, שגורם הוא לאש הגיהנום להדליקם (או הרשעים) באותה אש עד שלא הגיע זמנם; כי מקום אחד יש בגיהנום לאותם המחללים שבתות; ואותם הענושים בגיהנום מקללים למי שהוא מדליק את הנר עד שלא הגיעה שעתו ואומרים לו: ״הנה ד' מטלטלך טלטלה גבר, וגו', צנף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים״. בשביל שלא נכון הוא להדליק נר במוצאי שבּת עד שמבדילים בני ישראל בתפילה ומבדילים (אחרי כן) על הכוס; בשביל שעד הזמן ההוא שבת היא, וקדושת השבת שולטת עלינו; ובעת שמבדילים על הכוס, כל אותם החיילות וכל אותם המחנות הממוּנים על ימי החול, – כל אחד (מהם) שב למקומו ולעבודתו שהוא ממוּנה עליה. כי משנכנסה השבּת ומתקדש היום, מתעורר קודש בעולם ושולט, והחול מוּסר ממשלתו; ועד השעה של מוצאי שבּת אינם שבים למקומם, ואף על גב שיצא יום השבּת אינם שבים למקומם עד שעה שאומרים ישראל: ״ברוּך אַתה ה' המַבדיל בין קודש לחול״. ואז הקוֹדש מסתלק, והמחנות, הממוּנים על ימי החוֹל, מתעוֹררים ושבים למקומותיהם, כל אחד ואחד על משמרתו אשר הופקד עליה ועם כל זהּ אינם שולטים עד שיהיו אוֹרוֹת מסוד הנר; וכולם נקראים: מאוֹרי האש, כי מאוֹר הנר הנמשך (נוסח אחר: כי מסוד עמוד הנר) ומיסוד הנר באים כולם ושולטים בעולם התחתון. וכל זה כשאדים מדליק נר עד שלא גמרו ישראל את קדוּשת הסדר, אבל כשהוּא מַמתין עד שיגמרוּ קדוּשת הסדר – אותם החייבים שבגיהנום מַצדיקים עליהם את דינו של הקדוש ברוך הוא; והם מקיימים על אותו אדם את כל הברכות שאומרים הציבור: ״ויתן לך האלהים מטל השמים״ (בראשית כ״ז); ״ברוך אתה בעיר וברוך אַתה בשֹדה״ (דברים כ״ח); ״אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ד'״ (תהלים מ״א). ״ביום רע״ היה לו לאמר, מהו ״ביום רעה״? ביום ששולטת אותה הרעה ליטול נשמתו. ״אשרי משכיל אל דל״ – זהו שכיב מרע, לרפאהו מחטאיו לפני הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, זהו יום, שבו דין שוֹרה על העולם, והוּא יינצל ממנו, כאמור: ״ביום רעה ימלטהו ד'״, יום שנמסר דין לאותה רעה לשלוט על העולם.