Beit Aharon, Letters, R' Asher (the First) of Stolin 10

כתיב ויקראו בספר תורת אלקים מפורש ושום שכל וכו'. כי בוכים כל העם וכו'. וכתיב אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. והענין כי ביום הזה הוא ראש השנה כתיב ויבאו בני האלקים להתיצב וכו' ואיני רוצה לדבר מזה בעת הזאת. והעיקר שכל הכחות והפעולות שעושה אדם בכל השנה עומדים עמו והוא רואה אותם כמאחז"ל מי מעיד עליו קורות ביתו. היינו המחשבות שהוא קורה עליו. ובפרט כשמייחד לבו ומבין אל מעשיו ויודע שאין בהם שלימות בא לו מזה מרה שחורה ר"ל. ומזה באו לו פחדים. השם ישמרנו. וזה עיקר הקטרוגים. ופשיטא בזה היום. וביותר שקראו לפני אנשי הגולה התורה כמו שנאמר מפורש ושום שכל. היינו שהשכילו הטוב הגנוז בתורה. ובאמת תכלית הטוב אין בו שום רע ולא שום שינוי רצון מהבורא ב"ה חס ושלום נגד רצונו הפשוט. וכשהשכילו על הדבר וראו עצמם בעירום ובחוסר כל כו'. על כן עצה היעוצה להתחזק עצמו ולבו ולשמוח בכל הטוב שעשה וידע בעצמו שבכל עת שבוא יבא ברכה זו תפילה או לשאר עסק עבודת הבורא או מצוה שנתאמת אצלו שיש לו מזה תענוג ונחת ושמחה שזכה להתקרב לעבודתו. ופשיטא כשהוא מכיר חסרונו תמיד ובעת עשיית העבדות הוא מבקש ושואל לאלקי עולם שירחם עליו ועל נפשו ויעזור לו שלא לעשות מעשהו זר ונכרי'. זה האמת. והאות והמופת חותך חיים לכל חי. ובוודאי הוא רוצה בתיקונו של מעשה זרות חס ושלום רק שאין צדיק בארץ. ע"כ אין להשגיח ולעשות מזה חס ושלום ענינים זרים עיקר רק כמו שיודע בנפשו האמת אתו בלב שלם שרצונו וחפצו ותשוקתו ושמחתו לעשות רצון אביו שבשמים. וכשישגיח על זה בעינא פקיחא יהיה לו מזה תענוג גדול. ויכול להיות שזהו פירוש הפסוק לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. היינו כשרואה עצמו בחסרון כמה ענינים שלא נעשו כסדר הלב והנפש כמ"ש נפשי אויתיך. ומשבר לבו לה' בהכנעה גדולה ובנפש שפלה ורוח נמוכה ומסתכל עי"ז בהשמחה של מצוה להתענג בעת עשייתה ובעת קרבת אלקים יחפצון שלא ינתק חבל נחלתו נחלת ה' ממנו עד עולם בלי ספק שהתענוג של עבדות הבורא גדול אצלו כל כך עד שבטל ומבוטל אצלו כל כחות החיצונים והרעים ובזה השמחה יתחדש בכל עת וזכור יזכרנו ויהמו מעיו עליו. הגם שמה אנו ומה שמחתינו ותענוגינו מתענוג אלקי עולם הנצחי אלקים חיים. עכ"ז היא תהלתו ותפארתו. ובריאת עולמו היה בשביל זה התענוג והשעשועים שעושים לו בניו. ובפרט בזה היום אנו אומרים זה היום תחילת מעשיך ביום בריאת העולם בוודאי השי"ת ברחמיו מסתכל בכל השעשועים שעושים לו בניו ורוצים אהבתו ויראתו באמת. ואם יש אצלו כמה ענינים שיודע בעצמו שלא טוב הדבר. ע"ז נתן השי"ת ברחמיו עצה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. ויראה לתקן ולהשלים המלוכה שקלקל בכל השנה ויעלה זכרונו לפניו לטובה ובמה בשופר. והיינו על ידי השמחה שזכה לקבל מלכותו ברצון כמש"כ וביום שמחתכם וכו'. וכבר אמרתי זה הפירוש על פסוק שאומרים קודם תקיעת שופר. שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. היינו שהמלוכה נקראת אמירה מלשון אימרא. וכשאני שש ע"ז ומקבל אני עלי עולו בשמחה עי"ז מוציא שלל רב מכמה ניצוצות. ולהמתיקם ולאור באור פני מלך חיים ורצונו להמתיק ולבטל כל הקטרוגים. רק שעדיין בימים אלו אינו בפועל ממש. וביום חג הסוכות שנתגלה השמחה ואומרים זמן שמחתינו אז הוא חג האסיף. היינו שנאסוף את תבואתינו מכל השנה וכל כחותינו ממעשינו לחי החיים. וזהו העיקר של שמחת בית השואבה. והאמת שזה עיקר עבודת הצדיקים שבכל עת ובכל שעה הם מסתופפים בזה השעשועים תמיד ואין נותנים לנפש שום רפיון ומתחזקים ברוב עוז עד שעת קשרם עצמם לתענוג אלקי עולם ובאים לדביקות גדול ולוחמים נגד היצה"ר. וזהו עזר כנגדו. אך אנשים דלים ודעתם קצרה ונפשם רחבה שלפעמים נופלים בעצת היצה"ר ותאוותו. יהיה איך שיהיה. עם כל זה אנו מחוייבים להתאמץ ולהתחזק בשמחת ה' באמת. ועל זה אמר הכתוב אל תעצבו כי חדות ה' היא מעווכם. היינו כמש"כ ויתן עוז למלכו. היינו להמליכו באמת ובל"ש ובשמחה: