Beit Aharon, Miscellany, R' Aharon (the Second) of Karlin 80

לשון תשובת הרדב"ז שם. גרסינן בפרק אין עומדין. אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס. ותו גרסינן ר' חנינא ביומא דריתחא לא הוה מצלי. פי' ביום שהיה כועס. תו גרסינן כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. תו גרסינן שמואל לא היה מתפלל בביתא דאית ביה שיכרא. מפני הריח שהיה טורדו ומונעו מלהתכוון. למדת מכל הני שלא יתפלל אדם לא במקום שטורד מחשבתו ולא בזמן שמבטל את כוונתו. לכן היחיד או הרבים שיש להם איבה או כעס או שנאה או מריבה עם הצבור אין תפלתם רצויה. ואסור להם להתפלל שם שמחשבתו טרודה ואין יכול לכוין בתפלתו. וכ"ש אם מכעיסין אותו על פניו תמיד. וכ"ש אם הכעס הוא עם מנהיגי הקהל. ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא דטב ליה להתפלל ביחיד מלהתפלל בתגרת בנ"א שאין דעתו נוחה מהם. עוד יש טעם דאין ראוי לאדם להתפלל אלא במקום שלבו חפץ. כי היכי דאמרינן אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ. וטעמו של דבר כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכונה השלימה. ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה. עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוין אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם. וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך. וזהו והתיצבו שם עמך ואצלתי מן הרוח וכו'. וכן התהלל רבינו הקדוש שאם היה ראה את פני הרב היה מגיע למדריגה עליונה וכ"ש אם הרב מתכוין וקרא זה אל זה להשפיע וזה לקבל. ומ"ה אמר ר' יוסי לא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה. ומכאן התירו שילך אדם למקום אחר ללמוד תורה אע"פ שאביו אומר לו שלא ילך ועובר מצות אביו. שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה. וזה הטעם עצמו בתפלה כי בהבט האדם אל אוהביו או לקרוביו או לרבו או למי שדעתו נוחה תתעורר נפשו אל הכונה העליונה ונתוסף עליו רוח ממרום. וזה דבר שהשכל מורה עליו וכו'. עכ"ל הקדוש: