לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחידים ולכאורה הלשון ראוי אינו מובן כי מ"ש ראוי היה פ' נחלות להכתב ע"י משה שם שייך לשון ראוי שזהו זכיה ומעלה גדולה אבל הכא מאי מעלה איכא להיות שייך לשון ראוי אך י"ל ע"ד ששמעתי בשם אא"ז זללה"ה ע"פ מי אשר חטא לי וכו' היינו שהקב"ה השיב לו שמהם נמשך לו ההרהור כי משה תלה הקלקול בעצמו ומזה נמשך שלפעמים בא הצדיק לאיזה עבירה קלה חלילה אף שלא יאונה לצדיק כל און אך כדי שיחזור בתשובה ויעורר לכל העולם בתשובה על עבירות חמורות אך שיש צדיק שחוזר מעצמו בתשובה אף שלא חטא כלל וכלל ומעורר תשובה לכל העולם וזהו זכיה גדולה אצלו וזהו לא היה דוד ראוי כי באמת דוד לא חטא כלל בבת שבע כמ"ש חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ואעפ"כ עשה דוד תשובה כדי להורות תשובה ליחיד היינו ליחידי סגולה היינו ת"ח שילמדו הם ממנו לעשות ג"כ תשובה אף בלא חטא כלל ונמצא לפ"ז שייך שפיר לשון ראוי כי זהו זכיה ומעלה גדולה והבן:
דגל מחנה אפרים, לקוטים 20
Degel Machaneh Ephraim, Addenda 20
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Degel Machaneh Ephraim, Korets, 1810 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.