Degel Machaneh Ephraim, Addenda on Torah, Haftarah for Nitzavim 5

או יאמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון והקושיא ידועה דהיה ראוי לומר תקעי תרועה ולהבין זה נקדים מה שאנו אומרים אשרי איש שושמע למצותיך ותורתך ודברך ישים על לבו גם כאן קשה יותר היה נכון לומר ישים בלבו או אל לבו ויובן ע"פ דאיתא במדרש צדיקים לבם מסור בידם ורשעים הם מסורים בלבם והפי' הוא כי ידוע שהלב חומד כל התאוות גופניות שבעולם וכמאמרם ז"ל לבא ועינא הם תרין סרסורי דחטאה ומי שהוא צדיק משים על לבו גודל אור התורה הקדושה ושהוא תענוג תמידי שאינו נפסק לעולם רק תמיד הולך ומתגבר ועי"ז מבטל כל התאוות שהם חושך ותענוג של שטות והבל רק לפי שעה אבל אור התורה והמצוה הוא תענוג לכל התענוגים ואין לו קצבה כלל ונזהר מאוד מלעבור ח"ו על איזה אות שבתורה שלא להחשיך ח"ו נשמתו שיש לה חלק בתורה כי כל אחד מישראל יש לו חלק באורייתא וקב"ה ואורייתא ונשמתהון דישראל כלהו חד וכשאינו הולך בשרירות לבו זוכה להאיר בו אור התוה"ק בנשמתו והוא שאמ' אשרי איש שישמע למצותי' ותורתך ודברך ישי' על לבו היינו ממעל ללבו הוא משי' התורה כנ"ל שע"י התורה הוא מתגבר ומושל על לבו ויותר חשוב בעיניו אור התורה ומתיקתו יותר מכל תענוגי עוה"ז וזהו לבם מסור בידם וזי"ל גם כן כאו אשרי העם היינו המון עם יודעי לשון שבירה כמו ויודע את אנשי סוכות היינו ששוברים את לבם הזונה תרועה אותיות תורה ע' שנדרשת בע' אנפין היינו ע"י התורה ובשבילה משבר את לבו ומושל עליו כנ"ל וע"יז זוכה ה' באור פניך היינו בהתוה"ק שהוא כביכול אור פני מלך הקדוש כמ"ש באור פניך נתת לנו תורת חיים: יהלכון באותו אור שאור התורה יכול להתנוצץ בנשמתו בלי שום מסך ומבדיל כיון שפירש מהחושך היינו תאוות לבו שהוא מחשיך אור השכל והנשמה והבן: