Degel Machaneh Ephraim, Balak 6

עוד ירמוז ע"ד קב"ה וישראל כולהו חד כי ה' אחד וישראל הם ג"כ אחד כאמור ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ונאה לאחד לדבק באחד וידוע דכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל וקב"ה ברא ישראל וברא אומות ושבעה עממין הם שורש כל הע' אומות וזהו וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו' וממילא ימסרו כל האומות בידם וזהו הן בגשמיות הן ברוחניות היינו כשישראל ח"ו אין עושין רצונו של מקו' אזי הם מצירי' לישראל הן בעסק פרנסה ובשאר צרות וברוחניות היינו מחשבות זרות מבחי' ז' עממין שהם החלק הרע מז' ימי הבנין ונופל בהן האדם ומבלבלין את ישראל מעבודתם ומלימוד תורתם אך כשישראל הם דבקים בה' אזי נכנסים ברזא דאחד ויוצאים מגדר ז' עממין וממילא בטלי' מהם כל הצרות הן בגשמיות הן ברוחניות וזה י"ל הרמז בגמרא כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה היינו כשהוא במדרגת חי ודבוק בחי החיים אז קולו אחד היינו כל בחי' קול שמוציא הן בפיו הן בידו הן בכל דבר הכל הכוונה בו אחד בדביקות לה' אחד כי הם דבקים תמיד בה' ואחד באחד יגשו וכשהוא מת היינו כשנופל ממדריגתו אזי קולו שבעה היינו כנ"ל לבחי' ז' עממין מתפרד מחשבתו לאיזה בחי' מן הרע שבז' ימי הבנין כנ"ל ובאים מחשבות זרות ומבלבלים אותו מעבודתו: וזה י"ל שמרמז כאן הן עם לבדד ישכון היינו כשהם בבחי' בדד ואחדות ודביקות בה' אחד ואזי הם נפרדים מן הז' עממי' ולכך ובגוים לא יתחשב היינו בטלי' ממנו המחשבות זרות הבאים מבחי' ז' עממי' רק מדבקים עצמם באחד בלי שום פניה ומחשבה זרה כנ"ל וממילא גם בגשמיות כל הקליפות נכנעים תחת ידם ויתפרדו כל פועלי און והבן: