Degel Machaneh Ephraim, Sh'lach 7

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית וכו': י"ל בזה ע"ד ששמעתי מאא"ו זללה"ה ומובא בספר תולדות יעקב יוסף על הכרוז והבת קול היוצא מן השמים ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ממ"נ כשאין שומעין אותה למה יוצא ואמר שהם הרהורי תשובה הבאין לאדם בכל יום ויום וזהו מבחי' הבת קול והכרוז וכן כל כרוז היוצא מן השמים יוכל האדם להבין מבחי' מחשבותיו אם הוא בעל מחשבות קדושות ומשגיח על מחשבתו וע"ז רמזה התורה הקדושה כל בחי' האדם האיך להשגיח והאיך לעשות בעולם העכור והאפל והחושך הזה לפנות עצמו מחשכיו אל הבורא ב"ה והאיך יתנהג כל ימיו וכל קורותיו ואודותיו בהם ירגיש ויביט כי למעלה ממנו עין רואה וכו' וכל מעשיו בספר נכתבים והוא בחי' א' למי שהוא חכם ויודע בדעת להשגיח על מחשבותיו אזי מחשבתו מעוררת אותו בהרהורי תשובה או כדומה לזה לעוררו להדבק עצמו בשורשו העליון ומי שאינו בסוג זה להשגיח על מחשבותיו כי לא זכו כ"כ יש עוד דרך אחר בהשגיח על מעשי בני אדם באשר הוא שם ובאיזה מקום ובאיזה דור ויבין מזה כי זה מעשי האדם אשר בא לפניו היא לעוררו וכן דיבורי בני האדם הכל היא לעוררו כי כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו וכאשר יש בזה משל השכל באחד שהיה לו אשה מכוערת ומחמת ריבוי קשוטים שהיה לה היתה נראית בעיניה כי יפת תואר היא וזחה דעתה עליה ונתן לו אוהבו חכם אחד עצה שיתן מראה אחד בחדר משכבה נגד מטתה וכה עשה ויהי בבוקר ותפעם רוחה בראותה פניה המכוערת כי אמרה כי ראתה איזה שד ואמר לה הבעל שזה היא בעצמה בלי לבושין וקשוטין ומהיום והלאה שקטה ולא גבה את עצמה וכן הוא הנמשל בכל מה שאדם רואה איזה דבר שאינו הגון חלילה יבין שבוודאי מן השמים הראו לו הדבר שיש בו שמץ מנהו ויפשפש במעשיו וישבר לבו לפני הבורא ב"ה הכל לפי הענין והרבה יש מזה וכדומה לו בספר תולדות יעקב יוסף ומי שנותן לב ע"ז יבין ג"כ מזה לעורר עצמו לבורא ב"ה לבל ישכחו בטרדת הבלי הזמן הבוגד ועוד יש בחינה אחרח לאיש אשר בכל אלה אינו נותן על לבו לפקח על עסקיו אזי חלילה בראות איזה יסורים באים חלילה וחס על אחד או עליו אזי יעורר עצמו כאיש אשר יעורר משינתו לפקח על עסקיו וזהו שרמזה התורה בנועם אמריה להורות את האדם הדרך אשר בו יקרב עצמו לבורא ב"ה וב"ש כדי שיהיה לו מה לסעוד כמאמרם ז"ל מי שטרח בע"ש וכו' אך מחמת חשכת עוה"ז אזי תרדמה נופלת עליו וע"ז נתנה התוה"ק עצה טובה דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית פי' הסתכלות ולהם ממש היינו בחי' המחשבה של אדם יעשה מזה הסתכלות כנ"ל ואם לאו בר הכי הוא אזי על כנפי בגדיהם לדורותם פי' כמשל במראה הנ"ל והיינו כל המכסים והבגדים היינו הבגידות והרשעות שרואה בעולם מזה יעורר עצמו כנ"ל וזהו ונתנו על ציצית היינו להסתכל בזה: סוג ג' שגם בזה אין די לו לעורר עצמו משינתו ותרדומתו אזי יעורר עצמו בפתיל תכל' הוא לשון יסורים ר"ל שמכלה את הגוף דהיינו כשרואה יסורים חלילה על העולם או עליו ח"ו אזי והיו לכם לציצית: או י"ל הכנף פתיל תכלת כי צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא ומחסרונו יבין להתפלל על חסרון השכינה כביכול והוא שמרמז פי' הצער שלו והמכסה הוא פתיל מחובר בתכלת שהיא השכינה ומזה יבין להסתכל ולהציץ באיזה דרך יעורר עצמו להתפלל על חסרונה וזהו והיו לכם לציצית ולכן הכה"ג היה לו ציץ נזר הקודש פי' הסתכלות במחשבתו ושכלו הנקרא קודש על כל הדברים ועליו נכתב פתותי חותם קודש לה' והיה על מצחו תמד להורות כי מחשבתו צריך להיות צחה וזכה והמש"י: