Degel Machaneh Ephraim, Tzav 1

וידבר ה' אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש וכו' פירש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות וביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס ע"כ הנה בוודאי התורה היא נצחיות ונוהג תמיד בכל דור ודור ויש במקראי קודש אלו רמז לפענ"ד להורות דרך ה' אל הצדיקים החכמים שבדור איך שיראו לקרב נשמות ישראל העשוקים ר"ל: להשם יתברך ויתעלה וזה היה גם מעשה אהרן ובניו שהיו מקריבים קרבנות ישראל חטאת ואשמות ועולות כ"א לפי בחינתו ומה שהיה צריך לו והיו מעלים ומקרבים בזה נשמות של ישראל לכ"א לפי מה שהיה צריך לו ולפי בחינתו וזהו הזירוז הוא מיד ולדורות כי אף שאין קרבנות בזה"ז עכ"ז צדיקים שבכל דור ודור מקרבים נשמות קדושות של ישראל ע"י תפלתם הזכה ותורתם שאומרים באמת ובתמים בכוונת הלב בד"ור והוא שאמר אח"כ זאת תורת העולה הוא העולה היינו כי ידוע תורה שלא לשמה לא פרחת לעילא ואין לה עליה רק מי שלומד תורה לשמה זו התורה היא שעולה לעילא וענין לשמה הוא ידוע מ"ש בכתבים שהוא לשם ה' היינו שיתייחד ה' אחרונה שהיא השכינה כביכול עם יה"ו שיהיה נעשה הוי"ה שלם יחיד קב"ה ושכינתיה ויהיה השם שלם וידוע ה' יש לה ג' צירופים ה"י ה"א ה"ה נמצא ג' מלואים של ה' הם היא וזהו שמרמז הפסוק זאת תורת העולה היינו זו הוא התורה שעולה לעילא היא העולה היינו כשהכוונה בה היא להעלות ה' שהוא לשמה לשם ה' שיש לה ג' צירופים שהם היא זו הוא התורה שעולה ופרחת לעילא על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר היינו מזבח לשון יסורים כמו מזבח כפרה כמ"ש אוה"ח והוא שאמר על מוקדה היינו שיבער בלבו על המזבח היינו ה' מזבח ר"ל היסורים של השכינה כביכול כל הלילה שהיא בגלות הדומה לליל' עד הבוק' היינו שיאיר הגאולה ויהי' קרבה אל נפשי גאלה ויהיה נהירו דכל עלמין ואש המזבח תוקד בו היינו שיבער בלבו אש התלהבות הנ"ל על המזבח תמיד בכל עת ובכל רגע ולבש הכהן היינו העובד ה': מדו בד היינו לשון בדידות ר"ל שישים אל לבו שהוא לבדו יחיד בעולם וכל העולמות תלוים עליו כדאית' בגמרא חייב כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי וכבר נתבאר זה לעיל ומכנסי בד היינו מי שמכניס לו זה הבדידות בלבו ולומד אותו יראת שמים ילבש על בשרו היינו שיקרב עצמו אל הצדיק: והרים את הדשן אשר תאכל האש י"ל ע"ד ששאל אחד להרב המגיד ז"ל האיך נוטלין התלהבות להש"ית והשיב לו מי שצריך לאש מחפש באפר וזה י"ל גם כאן והרים את הדשן היינו אפר שיחזיק עצמו לאפר ועי"ז יתעורר בלבו התלהבות להבורא יתברך וזהו והרים את הדשן היינו הבחי' אפר ירים אותו: אשר תאכל האש ר"ל שיבוא לידי אש התלהבות ושמו אצל המזבח היינו שעי"ז ישים אל לבו יסורי השכינה כביכול כנ"ל עד הבוקר היינו עד שיאיר אור בוקר נהירו דכל עלמין וזהו זירוז מיד ולדורות כנ"ל וזהו שרימז רש"י בצחות לשונו הטהור וביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס: כיס הוא מספר צ' וזהו חסרון היינו שחסר א' שהוא אלופו של עולם ואין יחוד ח"ו ולכך ביותר צריך לזרז לעשות יחוד והבן: