Degel Machaneh Ephraim, Vayikra 10

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכ' יש בזה רמז לפענ"ד בענין מדריגת הליכת האדם להתקרב עצמו להבורא ב"ה יש ג' מדריגות ע"ד אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו חז"ל אותן בני אדם שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה ע"כ ע"ש והיינו שאינו נחשב כלום בעיניו כמו הבהמה שאינה יודעת כלום רק מרחיקה א"ע מן מה שמזיק לה כן הוא ג"כ מסתכל תמיד ע"ז לשמור עצמו מן דברים המזיקים לו מן השקר או מן שאר שטותים המזיקים לעבודת הבורא ב"ה או מן הבהמה היינו בתחלה צריך להרחיק עצמו מן תאוות הבהמיות שלא יהיה כבהמה שמתאוה ג"כ לתאוות שלה ואח"כ מן הבקר היינו שיהיה לומד התורה ויהיה בחי' ת"ח שמנגחים זה לזה כבקר גם י"ל שהוא לשון ביקור ודרישה שיתחיל ללמוד ולדרוש ולחקור איך לקרב עצמו להבורא ב"ה ואח"כ מן הצאן כי שמעתי צאן הוא יחוד צ"א עם נ' והיינו יחוד קוב"ה ושכינתיה שזהו המדריגה הגדולה שזוכה אח"כ לייחד קב"ה ושכינתיה בתפלתו ותורתו זהו שכלל תחלה כל הג' מדריגות באלו ג' תיבות בהמה ובקר וצאן ואח"כ מפרש יותר ואם מן העוף עולה קרבנו אין עוף אלא תורה והיינו כשירצה לקרב עצמו להיות עולה לה' תורתו ושסע אותו בכנפיו היינו עשה יעשה לו כנפיים לעוף מעולם לעולם והיינו ע"י שילמוד בדחילו ורחימו ובזה עושה כנפיים לתורתו להיות פורחת לעילא כנזכר בזוה"ק ולא יבדיל היינו שלא יפריש ויבדיל א"ע כלל ממנה אפי' רגע א' גם י"ל ע"פ ששמעתי מן אא"ז זללה"ה אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד היינו כשיש בו אחד דא קוב"ה והוא שאמר ולא יבדיל היינו שלא יפריש ויבדיל הקב"ה מן תורתו שלומד רק שיהיה בכוונה דלבא ורעותא לשם ה' ואח"כ מנחת קמח סולת שהוא רמז על רזא דיחודא: