Degel Machaneh Ephraim, Yitro 16

במדרש רבה פרשה ואתחנן מי יתן וכו' אמר ר' מאיר משל למהד"ד לגונב ונגנב מי גדול הגונב או הנגנב הוי אומר הנגנוב כמ"ש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו לכן אמר מי יתן וכו' והוא תמיה ומושלל הבנה אבל הנראה לפי ענ"ד לתרץ בכאן ב' פירושים מה שטענו ישראל ומה שהשיב להם הקב"ה א' שהם טענו דבר אתה כ"א ידבר עמנו אלקים לא נוכל לסבול הבהירות והעבודה הגדולה מחמת יראה אך רצונינו לעבדו בפשטיות העבודה לכן נקבל על ידי אמצעי ולא תכבד העבודה שנוכל לסובלו והפירוש הב' י"ל כי בפיהם כך אמרו אבל דעתם היה כמ"ש לעיל לעבוד בחקירה והתבוננת והם אמרו דבר שסובל ב' פירושים ומשה היה סבור שדעתם היה לעבוד בחקירה והשיב לו הקב"ה מי יתן והיה לבבם כמו שאתה סובר בדבורם ועוד ליראה אותי כל הימים שיהא כל הימים תמיד מחשבותיהם ולבם תמיד בעבודה הנ"ל ולע"ע אין לבם כמו שאתה סובר רק כפירוש הא' ומאן מוכח איזה פירוש יוכשר אם הא' או הב' ומצינו לדייק שהפירוש הא' הוא אמת דקשה בפסו' מאמר הקב"ה הטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה ממה נפשך אם הקב"ה מדקדק על הלב למה אמר אשר דברו אלא ע"כ שדיבורם היה טוב ולבם לא כך היה כסברת משה ולזה השיב לו הקב"ה מי יתן והיה לבבם כדיבורם נמצא לפ"ז היה בכאן אחד בפה ואחד בלב וידוע כשהדבור מדבר מה שאין בלב נקרא הדבור גונב והלב נגנב וזהו מאמר ר' מאיר שהיה רוצה להכריח ולהראות כפירוש הא' מכח קושיא אשר דברו כנ"ל לכן אמר שהקב"ה חפץ באמת בלב כי הוא העיקר ולא הדבור כי המעשה יותר גדול מהנגנב כשבידו לעשות שלא יוגנב ממעשה הגנב והלב בוודאי יש בידו למחות שלא יוגנב לזה אמר הקב"ה מה בכך שהטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם כנ"ל שלא יתן עצמו ליגנב והם ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון אבל שאר תנאי סבירא להו כפירוש הנ"ל על פסוק מי יתן והמש"י ודו"ק: