Derech Etz Chayim (Ramchal) 52

והנה השמים נקראים בשם שמים מצד מה שהם נתונים כסא למלך, וזהו (שם סו א) "השמים כסאי", (תהלים קטו טז) "השמים שמים לה'", וזה פשוט שהוא מרומם מכל עניני האדם. אך שחקים נקראים על שם מה שהם משפיעים, וזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (חגיגה יב ב): "שחקים - ששוחקים מן לצדיקים", ואפילו בבחינה זו סוף סוף הם גבוהים מעניני בני האדם ואינם משתנים בשינוייהם. על כן תדע מכל שכן שאין שינוי למאציל יתברך שמו, אלא "אם צדקת מה תתן לו", כי אם (איוב לה ח): "לאיש כמוך רשעך". כי האדם במציאות הראשונה הוא להיות קרוב לסיטרא אחרא ויהיה הרע שייך בו, ואם אינו עושה טוב, הוא נשאר כפוף תחת הסיטרא אחרא כמות שהוא, והמאציל יתברך שמו בעסקו בשלימותו בדחיית הרע, דוחה אותו, ואין הקדושה מתפשטת עליו. "ולבן אדם צדקתך" - אם מתקן עצמו, ישרה עליו הדמות כמראה אדם, שהוא השראת הקדושה בכל אבר ואבר. ועל פי הדרך הזה נמצאת תכלית השלימות, כשיקומו בני האדם בתחיית המתים, שאז תהיה הנשמה בתוך הגוף שתיקנה וזיכתה, ואז יהיה עיקר שכרה, והוא שלימות הנצחיות: