Divrei Chalomot 12

מוצאי שבת קדש יתרו. דמה שאמרו (יומא עה.) במן שמתהפך לכל הטעמים היינו גוף המן שאכלו ישראל. אבל מה שאמרו ז"ל (מכילתא בשלח ויסע פרשה ה) דעזים וצבאים היו אוכלין ממנו ואומות העולם טועמין מבשרן טעם מן בהם היה נרגש רק עצם טעם מן המפורש בתורה כצפיחית בדבש ותו לא דהטעם הבלוע בבשרן לא היה עוד מתהפך ועל כן יכלו גם אומות העולם לטעמו. ולכן לא קשה מה דאיתא דהערב רב לא יכלו לטעום מהמן [היינו הטעמים שהוא משתנה דזהו עיקר שינוי המן משאר כל מאכלים וניכר שהוא לחם מהשמים ולא מארץ שאין דוגמתו בארץ כלל ודבר זה אין שייך אלא לישראל שהם יכלו לאכול לחם כזה. אבל הערב רב אף דגם כן מסתמא ניזונו במדבר מהמן והם שאמרו נפשנו קצה בלחם הקלוקל שכל התרעומות היה התחלה מהם על כל פנים והרוב הכל מהם. ולפי שהם הרגישו בו רק טעם אחד פשוט ועל כן קצו ברגילותו ועיין זוהר הקדוש תשא קצ"א ב' דקרא אכריז בני ישראל אכלו את המן ולא הערב רב ומכל מקום איתא שם דאכלו מתמצית וממה דיהבין לון ישראל עיין שם ויש לומר גם כן כמו שכתבתי].