Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust, Introduction 6

אוֹ תִּמָּנַע מִמֶּנּוּ הֲנָאָתוֹ בּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר הֶחָכָם (קהלת ו ב) וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳, וְיִהְיֶה אֶצְלוֹ פִּקָּדוֹן שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתוֹ מִן הַפְּגָעִים עַד שֶׁיָּשׁוּב לְמִי שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר (קהלת ב כו) וְלַחוֹטֵא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְאָמַר (איוב כז יז) יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַמָּמוֹן סִבַּת רָעָתוֹ וְאָבְדַן נַפְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ה יב) יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.