Maor VaShemesh, Beha'alotcha 6

ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וגומר ותבער בם אש ה' וגומר ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש כו' והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וגומ' וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר כו' ויאמר משה אל ה' למה הרעת לעבדך וגומ' לשום את משא כל העם הזה עלי האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגומ' ואם ככה אתה עושה לי הרגני נא הרג כו' ואל אראה ברעתי כו' ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגומ' ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר וגומ' עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא כו' ויאמר משה שש מאות אלף כו' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגומ' ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגומ' ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים כו' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות כו' צריך להבין כתיב ויהיה העם כמתאוננים ולא פירש על מה היתה התאונה והיה לו לפרש כמו שפירש הכתוב אח"כ בענין התאוה שאמרו מי יאכלנו בשר גם צריך להבין טענות משה במה שאמר הצאן ובקר ישחט להם הגם שרש"י כתב לפי שלא אמר ברבים חיסך לו הכתו' מ"מ אין הדעת סובלת מי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא יאמר אין המקום מספיק אך הענין הוא דהנה יסוד גדול בעבדות ה' להרחיק עצמו מעצבות ומרה שחורה רח"ל בכל האפשרות שמצינו בזו"הק שעצבות הוא שמץ ע"ז עיי"ש והמופת לזה דמי שהוא עצבון משוטט במוחו מחשבות ע"ז ע"כ צריך להתרחק מהעצבות מאד ומאד כי הוא מביא את האדם לכל מיני עבירות והעצבון תחילתו הוא שמתגבר בקרבו תאוות אכילה כאשר עינינו רואות האיש אשר הוא שרוי במר"ש רח"ל אוכל בתאוה ורעבתנות ובמהירות ומתאוות אכילה נמשך אחר תאות אחרים כגון משגל ודומיהן ולתת עצות לנפשו להתגבר על יצרו לשבר תאות היצר אי אפשר כי אם שידבק עצמו לצדיקים ומהן ילמוד אורחת חיים אך הצדיק אשר כבר הוא מזוכך מכל וכל ממנו אינו יכול ללמוד האיש אשר הוא משוקע בתאות כי הצדיק הזה הביא הכל אל הקדושה על כן הוא אוכל ושותה משמנים ויין ולובש בגדים נאים ויפים ויושב בדירות נאות ובכל אלה הוא עובד עבודתו הגבוה שמעלה נצוצין קדושים ומכניס הכל אל הקדושה ואיך יוכל השפל ערך ללמוד ממנו שאינו רואה ממנו שום עבדות מענינים אלו שהוא צריך אלא צריך להתדבק עצמו לצדיק אשר לא הגיע עדיין למעלות הצדיק הנ"ל רק הוא בתוך העבודה דהיינו בתוך ההזדככות דהיינו שלא הזדכך עדיין לגמרי רק שהוא עסוק בה עדיין ולפעמים הוא נתפס באיזה דקה מן הדקה וצדיק זה הוא עושה גדרים וסייגים לעצמו ושומר עצמו גם מן המותר לו כדי לזכך עצמו כראוי ויוכל השפל ערך ללמוד ממנו איך לעשות גדרים לעצמו להתגבר על יצרו וזהו שאמרו חז"ל אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלוי' לו מאחוריו ר"ל שיש לו עדיין מה לתקן וע"י שהוא מתקן עצמו בתשובה הוא ממשיך תשובה גם על הציבור כיון שיש לו חלק מה עמהם בעניני עוה"ז אבל מי שמתקן עצמו מכל וכל אין עבודתו על דרך זה כלל איך יוכל להמשיך עליהם שיעשו תשובה מכיון שאינם רואים ממנו שום דבר כנ"ל ולכך נבחר אהרן לכהן מפני שהי' בו שמץ מה מניהם כנ"ל והיה יכול להביאם אל תשובה ועפ"י דברי אלה יתבאר פרשה זו ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' פי' שנפלו לעצבות והוא מגזירת אונן ותבער בם אש ה' כי מרה שחורה הוא שנוי ומשוקץ שהוא שמץ ע"ז כנ"ל ע"כ נענשו ויתפלל משה ותשקע האש אך נמשך להם ע"י העצבות שהתאוו תאוה ויאמרו מי יאכלנו בשר כמאמרינו לעיל שתאות אכילה נמשך ממרה שחורה ע"כ כתיב ובעיני משה רע שמשה היה יודע בעצמו שהוא מזוכך מכל וכל מהגשמיות א"כ איפו יוכל לתקן אותם כיון שאין בו שום שמץ מניהם ע"כ אמר לפני הקב"ה למה הרעת לעבדך וכו' לשום את משא כל העם הזה עלי וכי אפשר שיבואו על ידי לידי תיקון האנכי הריתי לעם הזה אם אנכי ילדתיהו פי' כי הריון מורה על המחשבה שהוא בהעלם והלידה מורה על המעשה והנה הולד ע"י שהי' בבטן אמו וילדתו בחיקה יש בו מטבע האם וזהו שטען משה האנכי הריתי וכו' כלומר אילו הריתי אותם ואם ילדתיהם וכהולד יש בו מטבע האם היה ביכולתי לתקן אותם אבל הואיל שאין מחשבותי מחשבותיהם ואין מעשי מעשיהם שאין בו אפילו שמץ מה מהם א"כ איך אוכל לתקן אותם ואם ככה את עושה לי ר"ל לשאת אותם עלי הרגני נא הרג ר"ל הורידני ממדרגתי שנפילה ממדריגה היא בחי' הריגה כדי שיהיה לי אחיזה מה עמהם ועי"ז אוכל לתקן אותם ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ר"ל זאת אי אפשר להוריד איתך ממדריגתך רק תאסוף לי שבעים איש והן בערך זה שיש להם אחיזה מה עמהם ומהם יכולים ללמוד מה שהם צריכים כנ"ל וגם השבעים איש מחמת שהן צדיקים גדולים הן יכולים להיות דבוקים בך א"כ באמצעותיהם יהיו הפשוטי עם דבוקים אליך ועי"ז יבואו לידי תיקון ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא פי' כי מטבע האדם אמרי שמילא תאותו כל צרכו ואכל אכילתו גסה נמאס בעיניו לאכול עוד אבל קודם שמילא כריסו הוא מתאווה להמאכל למלאות תאוותו אבל הקב"ה אמר שיתן להם מין בשר אשר תיכף כשיתחילו לאכול יתמאס בעיניהם וזהו ואכלתם בשר וגומ' עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא ר"ל תיכף בהתחלתם לאכול יהיה להם לזרא וימאס בעיניהם ומשה לא הבין כוונתו של הקב"ה במה שאמר והיה לכם לזרא וסבר שכוונת הקב"ה היא שיתן להם די שיאכלו וימלאו כריסם עד שאח"כ יהיה להם לזרא וימאס בעיניהם לכן טען לפניו הצאן ובקר ישחט להם ר"ל הן אמת שתוכל להספיק להם די תאותם אבל זאת יגרום להם שיתמשכו אחר תאוות אחרות שע"י תאות המאכל נמשך תאות אחרות כגון משגל ודומיהן וזה דבר שאין לו שיעור וא"כ מה יהיה בסיפם ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וכו' ר"ל וכי קצרה ידי מליתן להם די תאותם ואעפי"כ תיכף כשיתחילו לאכול ישובר תאותם וימאסו אותה מלאכול והפסוק מעיד שכן היה שכן כתיב והבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף ה' וגו' ר"ל כשהי' הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת בשיניהם לאכול ואף ה' חרה בהם וגו' ע"כ קרא למקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים ר"ל כי שם נקבר תאותם שטרם אכלם נמאס לפניהם כנ"ל ולא נמשכו עוד לתאות אחרים אך אעפי"כ זאת נשאר ע"י התאוום לאכול בשר לש"הר שהוא נמשך ע"י תאות אכילה כמאמר חז"ל גדולה לגימה כו' וכן איכל קורצא בי' מלכא ואפי' אהרן ומרים שהיו צדיקים גדולים ע"י שלא נזדככו א"ע כמשה והי' להם אחיזה מה עמהם כנ"ל נתפסו בעון לש"הר על ידי העם המתאוים הגם שכוונת מרים ואהרן הי' לש"ש הי' בו קצת לשון הרע כמאמר רש"י והמרגלים הוציאו דבת הארץ לכך נסמך לכאן ותדבר מרים ואהרן במשה ואח"כ פ' מרגלים והבן.