Maor VaShemesh, Ki Tisa 9

פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים וכו' והנה דקדק הרב רבינו יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב ז"ל מפני מה כתיב בפ' זו פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים ובפ' יתרו כתיב על בנים על שלשים ועל רבעים ואילו בני בנים לא כתיב. והנראה בזה לתרץ הדקדוק הנ"ל דהנה יש לדקדק ע"ד שכאן כתיב נוצר חסד לאלפים וגם בדברות ראשונות ואחרונות ועושה חסד לאלפים ובסוף פ' ואתחנן כתיב שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור ועיי"ש פרש"י שהוא דחוק קצת שמ"מ גם כאן נזכרו גם שניהם אוהביו ושומרי מצותיו עוד קשה שכתוב שם ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכו' הלא הוא ית"ש הוא ארך אפים ומפני מה הכתיב כאן ומשלם לשונאיו לא יאחר וכו' והנראה בכל זה דאיתא בזוה"ק כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב בנים לא יומתו על האבות אלא הפי' כשהאדם חוטא חלילה ופוגם את נפשו הבנים אשר יוליד קודם שעשה תשובה נדבק בהם זוהמת אביהם והגם שהם רוצים לילך בדרך טובים הזוהמא אשר דבוק בהם ע"י עון אביהם אינו מנחת אותם להטות אל דרך הטוב והזוהמה נוטה אותם אל תאוות היצר וקשה לפרוש מהם הזוהמה זו עד אחר ג' דורו' והגם שהקב"ה אינו מעניש אותם על עון אביהם עכ"פ הזוהמא של אביהם נדבק בהם ועי"ז גם הם ירדפו אחר תאוות היצר ונענשים ולפי זה נוכל לומר שיש חילוק בין עוברי עבירה לתאבון ובין עוברי עבירה להכעיס דהיינו מי שעשה עבירה לתאבון הזוהמא שלו מזיק לבניו אחריו עד אחר ג' דורות אבל מי שעושה להכעיס מזיק הזוהמא שלו לבניו אחריו עד אחר ד' דורות ומדה טובה מרובה על מדת פרעניות ע"כ המצות אשר עשו לא ינוכה להם בעבור העבירות אלא על העבירות יקבלו ענשם כל א' כפי אשר חטא זה עד ג' דורות וזה עד ד' אבל המצות שעשו שכרם נשמור להם עד אלפים דור ולפי זה אתי שפיר שבפ' יתרו כתיב סתם לא תשתחוה להם ולא תעבדם נוכל לפרש דקאי על לתאבון כדאיתא בגמרא לא התאוו ישראל לעבוד ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא לכן לא כתיב שם בני בנים אלא על בנים על שלשים ועל רבעים שרעות אביהם אינו מזיק לבניו אחריו אלא עד ג' דורות חוץ ממנו אבל כאן כתיב נושא עון ופשע ופרש"י עונות אלו הזדונות פשעים אלו המורדים שאדם עושה להכעיס ותיכף אח"כ כתיב פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים י"ל שקאו על הפושע להכעיס דסמיך לי' וע"ז כתיב על בנים ועל בני בנים שרעות של העושה להכעיס מזיק לבניו עד אחר ד' דורות חוץ ממנו ובשניהם כתיב נוצר חסד לאלפים כי שכר מצותם נשמר להם עד אלפים דור כנ"ל אבל בפרשת ואתחנן כתיב ומשלם לשנאיו על פניו להאבידו ותרגם אונקלוס ומשלם לסנאוהי טבון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאבדיהון במה הכתוב מדבר אי כשעושה לתאבון או להכעיס הלא שכר מצותם לא ישולם להם בעוה"ז רק נשמר עד אלפים דור ואצלם כתיב אריכת אפים אלא וודאי הכתוב מדבר בטועה על הראשונות ממהר הקב"ה ליתן לו שכר מצותיו בזה העולם כדי להאבידו וא"כ תמה זכות מצותיו שינצור לו חסד עד אלפים דור הואיל וטעה על הראשונות אין לו זכות עוד אעפ"כ מדה טובה היא מרובה ע"י מעט שעשועין שקבל הקב"ה ממנו קודם שטעה על הראשונו' נוצר לו חסד אבל לא לאלפי' דור הואיל שתמה זכותו אלא נוצר לו חסד לאלף דור וע"כ כתיב שם לאלף דור כנ"ל.