וידבר ה' אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם הדקדוק הוא מפני מה אצל בני קהת נאמר תחילה למשפחותם ואחר כך לבית אבותם ואצל בני גרשון נאמר לבית אבותם תחילה גם יש לדקדק על תיבת נשא שהנו"ן נראת כמיותר שהי' די באמרו שא כמאמר הכתו' שא את ראש המלקוח שא את מספר שמותם ונראה דאיתא בגמרא מי שהוא ובנו ובן בנו בני תורה שוב אין התורה פוסקת מהם לעולם שנאמר לא ימושו מפיך וכו' אמר ה' מעתה ועד עולם עיי"ש. אמנם הבטחה זו אינו אלא למי שדורך בעקבי אבותיו ואוחז דרכם בקודש לילך גם הוא בדרכי תורה ועבודה ומבקש להתעזר בזכות אבותיו שיגיע מעשיו למעשי אבותיו הקב"ה מאיר עיניו במאור תורה בזכות אבותיו אבל אם הוא אינו מיגע עצמו כלל לא יועיל לו זכות אבותיו כלל כמאמר חז"ל לא יגעתי ומצאתי אל תאמין וכל אדם אם ישקוד על התורה ועבודה ישיג השגות התורה כי כתר תורה מונח וכל מי שירצה יזכה בה והחילק בין מי שיש לו שלשלת היוחסין ובין שאר האנשי' אשר אינם מיוחסים הוא כך שמי שאין אבותיו היו צדיקים צריך לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא בשקידה רבה ועי"ז יוכל לבוא להשיג השגות התורה וקדושה עליונה ומי שיש לו שלשל' היוחסין זכות אבותיו עומדת שלא יצטרך לעבוד כ"כ ויוכל להשיג בנקל יותר משאר אנשים אך אעפ"כ בלא שום יגיעה אי אפשר לו להשיג שום דבר רק גם הוא צריך לחתור ולבקש תמיד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובאם יעמול בתורה ובעבודה אזי ישיג יותר מבאם יעמול כ"כ שאר אנשים אשר אינם מיוחסים כי לזה זכות אבותיו מסייעו שבאו לו השגות בנקל יותר משאר אנשים ודרך האמיתי הוא הגם שהוא מיוחס גדול לא יבטח על זכות אבותיו כלל רק יתאזר כגבור חלציו ויתאמץ לעבוד עבודת הקודש בשקידה רבה עד אשר ישיג מעצמותו בלתי זכות אבות ע"כ אצל בני קהת נאמר תחילה למשפחותם להורות הגם שהיו מיוחסים משלשה דורות קהת לוי יעקב לא בטחו בזכותם רק כנסו עצמם משפחות משפחו' לעבוד עבודת הקודש וקדושתם אשר השיגו היתה ע"י עבודתם ולא ע"י זכות אבות אבל בני גרשון אותה הקדושה שהי' להם מאביהם שהי' בכור קדוש מרחם אותה קדושה אי אפשר להשיג ע"י עבודתו כי אכילו אם יעבוד כל ימיו על זה לא יהי' בכור א"כ אותה הקדושה שהי' לבני גרשון מצד שהי' גרשון בכור קדוש מרחם אותה קדושה לא הי' להם אלא מצד אביהם ולא מצד עבודתם לכך נאמר בהם תחילה לבית אבותם אבל בבני קהת יוכל להיות שכל קדושתם לא הי' אלא מצד עבודתם כנ"ל לכן כתיב למשפחותם תחילה כנ"ל ועל הדקדוק שדקדקנו לעיל שהי' די באמרו שא כו' נראה לפרש דאי' במדרש רבה מהיכן נתחוו ישראל לדגלים שבשעת מתן תורה ראו ישראל מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו התחילו מתאווין לדגלים והנה מרכבה עילאה הוא מדת האבות אברהם בימין יצחק בשמאל ויעקב באמצע ודוד במערב ודמות החיות פני ארי' לימין פני השור משמאל ופני נשר באמצע וכן מיכאל בימין גבריאל בשמאל אריאל במזרח רפאל במערב שכן הוא אחדות הפשוט אבל אם מעשי התחתונים גורמים חלילה קיטרוגים למעלה ומתעורר עליהם דינין ח"ו אז צריכין אנו להמתיק הדינין וצריכים אנו להעלות מדת יצחק שיהי' באמצע ואברהם בימין ויעקב בשמאל כדי שיתכלל יצחק בין אברהם ליעקב ועי"ז נמתקין הגבורות בשרשן ועיין בזו"הק פ' אמור בכוונות התקיעות דר"ה ואם צריכים המתקה יותר אז צריכים לעשות המתקה יותר גדולה דהיינו שיהי' יעקב בימין ויצחק באמצע ואברהם בשמאל וזה הוא המתקה היותר גבוה ושוב אין שום כח לקטרג רק כל הדינים נמתקים בשורשם ועיין במאמרינו פ' בחוקתי על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב כו'. והנה כשאנו עושין המתקה שיהי' יעקב בימין ויצחק באמצע ואברהם בשמאל אז סדר המרכבה נשר בימין שור באמצע ארי' בשמאל וזהו המיתוק הגבוה שהגבורות נכללין תחת החסדים והרחמים גדולים מתגברין על ישראל ושוב אין שטן ואין פגע רע. והנה כשהוקם המשכן ורצה הקב"ה להשרות שכינתו בתחתונים קיטרגו כל מלאכי מעלה על ישראל קיטרוג גדול מאד וביותר על הלוים שהם היו שומרי משמרת הקודש וע"י עבודתם ושירתם שרתה השכינה בהם לזה היו הלוים צריכין שמירה שיומשך עליהם הרחמים הגדולים לבל ישלוט עליהם שום קיטרוג. לכן כתיב אצל בני קהת שהיו נושאי הארון נשא את ראש בני קהת ר"ל מלת 'נ'ש'א הוא נוטריקון 'נשר 'שור 'ארי' וביאורו שיומשך עליהם הרחמים הגדולים על ידי ההמתקה יעקב בימין יצחק באמצע ואברהם בשמאל שהם נשר שור ארי' ועי"ז יהי' להם שמירה לבל יחול עליהם שום קיטרוג ואח"כ אמר הכתוב נשא את ראש בני גרשון גם הם פי' הגם שעבודת בני גרשון לא הי' גקודש הקדשים שהם הארון והשולחן מ"מ גם הם צריכים שמירה ע"כ כתיב גם אצלם 'נ'ש'א שמרומז למה שכתבנו 'נשר 'שור 'ארי' ועי"ז הי' להם שמירה לבל יחול עליהם שום קיטרוג כנ"ל.
מאור ושמש, נשא 1
Maor VaShemesh, Nasso 1
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Maor Vashemesh, Breslau, 1842 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
