יתן כעפר חרבו כקש נידף תשתו ואמרו חז"ל שדי עפרא והוי חרבא גילא והוי קשתא. ואמרתי כבר שפי' הוא כך שדי עפרא פי' שע"י שהי' אברהם אבינו ע"ה לגבי עצמו עפר ואפר הי' הדבר הזה חרב להרוג שונאיו גילא והוי קשתא פי' ע"י שמחה וגילה בעבודת הש"ית זה הי' קשתא לנגד אויביו להמיתם אח"כ מצאתיו בספר קדושת לוי ויש להבין עדיין היכן נרמוז בפסוק לשון גילה בשלמא דבר זה שע"י שהי' לגבי עצמו כעפר עי"ז הוי חרבא להרוג שונאיו זה מרומז בפסוק דכתיב יתן כעפר חרבו. אבל גילה ושמחה לא נרמוז בקרא רק כתיב כקש נידף קשתו. ונרתה לי דמרומז דבר זה בסוף הפטורה דכתיב תזרם ורוח תשאם ואח"כ כתיב ואתה תגיל בה' ובקדוש ישראל תתהלל דהיינו כנ"ל דעל ידי גילה ושמחה בה' תזרם ורוח תשאם לשונאים והיינו כנ"ל וק"ל.
מאור ושמש, השמטות 7
Maor VaShemesh, Omissions 7
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Maor Vashemesh, Breslau, 1842 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.