Maor VaShemesh, Re'eh 17

מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו. ראוי להבין אמרו מקץ שבע שנים תעשה שמטה הלא השמטה היתה לבסוף שש ולא מקץ שבע כמאמר הכתוב שש שנים תזרע שדך וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ וכו'. כי הנה ידוע אשר השנה היא שנ"ד ימים למספר הלבנה נמצא בשבע שנים הם שנ"ד שבתים כי מספר הימים של שנה אחת הוא מספר השבתות של שבע שנים. והנה ידוע אשר בימי החול אין אדם משיג כל כך קדושה ומה שמשיג הוא רק מפני התחברותו אל הצדיקים והיא אצלו רק בדרך הלואה יען כי אין השגה זו מחמת קדושתו והכנתו. אכן בשבת האדם משיג את שלו ממש וכל איש ישראלי יש לו בשבת קדושה משלו. אמנם בשכר שישראל משמרין השבתות של הז' שנים שני השמטה בשכר יש להם השנה השביעית שהוא כולו שבת ומשיגין אז אף בחול בחי' שבת וזו אמרו מקץ שבע שנים כו' ביאורו שבשכר השבע שנים ששמרת בהן השבתות תזכה אשר תעשה שמטה וכו' 'ש'מ'ט'ה עולה שנ"ד פי' שכל השנ"ד ימים מכל השנה הזאת יהיו בבחי' שבת ואח"כ מבאר הכתוב מעלת השמיטה ואמר וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו פי' שאז בשנת השמטה לא יצטרך לקדושה אשר היא בדרך הלואה כדרכו בימות החול משארי השנים לזאת אמר שאז שמוט כל בעל משה ידו שבשנת השמטה לא יצטרך להלואה זו כנ"ל.