המ"א מביא שמהרש"ל לא אכל דגים בר"ה כי היו חביבים עליו עד מאד ורוצה למעט תאוותו ונ"ל דהטעם שלו היה כך כי הגם דאיתא ליכל אינש בריש שתא קריא ורוביא ותמרא וקרא כו' הטעם משום סימנא טבא כדאיתא בגמרא דהיינו שיכוין בכל הסימנים שהם ציונים לדברים עליונים שבעולמית העליונים והנה באוכלו הסימנים הטובים יכווין לציון וסימן לשלמעלה דהיינו באוכלו רוביא יכוין לסימן וציון שלמעלה שירבה זכיותינו וכן בקרא וכן בתמרי לציון וסימן שלמעלה ואח"כ יכוין להמשיך הדבר למטה דבר ההיא המרומז בו והנה בוודאי דגים הם סימן וציון לדברים טובים למעלה ולהמשיך דוגמתן למטה כגון לפרות ולרבות כדגים ומרמזים ג"כ על עינא פקיחא שבדגים אין להם עפעפים והנה כשהאדם רוצה לכוין כנ"ל הוא מחויב להפשיט עצמו מכל התאוות דהיינו למשל באוכלו רוביא ורוצה לכוין לציון וסימן שלמעלה ולהמשיך דוגמתו לתתא צריך למשוך עצמו שלא לאכול לתאווה גשמיות רק לפשוט עצמו מתאוות גשמיות ולכוין שרוביא הוא ציון וסימן לשלמעלה וימשיך אז דוגמתו לתתא שירבה זכיותינו משא"כ באוכלו לתאווה גשמיות שאז אינו פועל כלום להמשיך דוגמתו לתתא והנה המהרש"ל ז"ל מחמת שהיו הדגים חביבים עליו עד למאד היה ירא באוכלו הדגים שלא ימשוך אותו התאווה לתתא ולא יהיה יכול להפשיט עצמו מהתאווה גשמיות על כן משך עצמו מהם ולא אכל אותם שירא שלא יהיה פועל באוכלו הדגים שימשוך כן לתתא דוגמתם כי שמא ימשוך עצמו אחר התאווה ושוב לא יהיה פועל כלום וק"ל.
מאור ושמש, ראש השנה 23
Maor VaShemesh, Rosh Hashanah 23
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Maor Vashemesh, Breslau, 1842 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.