Maor VaShemesh, Sh'lach 1

וידבר ה' אל משה לאמור שלח לך אנשים וכו' בפירוש שלח לך רבו גם רבו פירושים מה הלשון לך גם צריכים להבין הענין כי הקב"ה הוא היודע מה שיהי' ומגיד מראשית מה שיהי' באחרית שהמרגלים יוציאו דבת הארץ ומפני מה הסכים לשלוח ומה גם שצוה למשה לשלוח כי פשט משמעות הקרא שלח הוא צוה לשלוח גם תימה מה אנשים צדיקים וההקיש יוכיח וילכו ויבואו מקיש וכו' ומבוא' ששמותם מכוערים א"כ לא היו צדיקי' גם קשה מפני מה נאמר למטה יוסף למטה מנשה ולא נאמר כן אצל מטה אפרי' שהוא ג"כ ממטה יוסף. ובהקושיות הנ"ל נתחבטו כל הגדולים מפורשי התורה. ולבאר הענין זה נקדים האר"י זלה"ה מה שאמר יוסף לאחיו מרגלים אתם כונתו הי' על אותם מרגלי' שירגלו ארץ ישראל דהיינו שהי' למרגלים עיבור נשמות השבטים והוא מאמר סתום והענין הוא כך כי יש צדיקים בעולם שיש יכולת בידם להאיר לארץ ולדרים והמה גדולים וגבוהים מאד אך יצרם גדול מהם שלא יוכלו לעמוד כנגדו והצדיק שהוא ראש הדור הוא המתקן נשמתם ויוכל לתקנם ע"י שימשוך לאותה נשמה גדולה איזה נשמה קדושה מאיזה צדיק ולחברם יחד כי טובים השנים מאחד שיוכלו לגבר על יצרם הרע וזהו עיבור נשמה ואעפ"כ הבחירה היא ביד איש להטיב או להרע חלילה. ואם אעפי"כ הוא מושך עצמו ח"ו אל הסט"א אזי הנשמה שהיתה נתחברת לו בעיבור תלך ממנו והוא ישאר יחידי כפי מעשיו אשר יעשה והשי"ת הי' יודע שהמרגלים עתידים לטעות עצמם להמשיך עצמם אל הסט"א לזה צוה הש"ית למשה רבינו שימשוך לכ"א מהמרגלים נשמה יתירה וקדושה מאד ע"י עיבור ומשה כן עשה ומשך לכ"א מהמרגלים נשמת שבטו דהיינו לשמוע בן זכור הדבוק אליו נשמת ראובן וכן כולם ונבוא בזה אל ביאור הפסוק שלח לך שאמר הקב"ה למשה שאתה תשלח עמהם נשמות אחרים שהשלוח מאותם נשמות המה ממך ולא מב"י דהיינו למשוך להם עיבור נשמות צדיקים כדי לסייעם ואולי יעכבו אותם מלטעות כי הבחירה ביד איש בפרט שהי' לכ"א עזר. ועתה יוצדק תיבת אנשים צדיקים שזאת נאמר על נשמת שבטים הקדושים גם לגדי בן סוסי הוצטרך להמשיך אליו נשמת יוסף הצדיק אבל להושע בן נון לא הוצטרך להמשיך אליו נשמת השבט כי יהושע הי' צדיק גדול ולא הי' צריך לעבור נשמה אעפי"כ הוסיף לו אות אחד על שמו שלא יולכד במצודתם אך כאשר הטעו המרגלים אזי תיכף פרחה מהם נשמות השבטים הקדושים ונשארו יחידים והמרגלים הטעו עצמם אל הסט"א להוציא דבה. אך כלב הי' דעתו ומחשבתו זכה להש"ית ולא כרחה ממנו נשמת יהודה לכך נאמר ויעלו בנגב ויבוא עד חברון שזה הפסוק נאמר על כלב לבדו כי נאמר ויביא לשון יחיד שכלב לבדו הי' בא לחברון ואעפ"כ נאמר ויעלו לשון רבים כי זאת נאמר על כלב ועל נשמת שבטו שהי' בתוכו בסוד העיבור כנ"ל.