Maor VaShemesh, Shevii shel Pesach 2

תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית ודרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה ויש לדקדק דאי' בזו"הק תני' כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוון בה זכו למימרה לזמני דאתי דהא אית בה עלמא דעבר ועלמא דאתי ואית בה יומי דמלכי משיחא ולפי הזוהר קשה לכאורה האיך דרשו חז"ל עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שני' הלא אנו מצפים עוד גם על ביאה שלישית שתהי' במהרה והפ' משמע נמי על העתיד כמו תפול או ידמו שמשמע על העתיד עוד קשה כשאמר שירתא דא עדיין לא הי' אפילו ביאה ראשונה שעדיין לא נכנסו לארץ וא"כ לפי מה שדרשו חז"ל אמרו כל הפסוק כולו על העתיד לחוד ובשירה אית בה מעבר והוה ועתיד עוד יש לדקדק שהתורה הקדושה היא נצחית בכל זמן ובכל עת ובכל אדם וצריכים אנו להבין מה מרמז אותנו הפסוק הזה עתה בדורינו ונראה בזה דאיתא בכהאר"י ז"ל דהסדר וד' כוסות והמצות המה מרמזים על קטנות ראשון וגדלות ראשון קטנות שני וגדלות שני ולהבין זאת מעט איך שייך זה בכל אדם וכל אדם יוכל להשיג זאת כנאמר מבשרי אחזה אלקי נראה להבינו בדרך משל לתינוק קטן שאין לו דעת אינו מציית לאביו עד שמפחידו בשבט ומחמת פחד ההכאה הוא עושה רצון אביו אבל לציית לאביו מאהבה מזה אינו יודע כלל ואח"כ כשנתגדל התינוק יש לו דעת ומבחין שהוא מקבל טובות מאביו ואביו מהוה אותו על העולם הוא עושה רצון אביו מאהבה מחמת שיודע שאביו מטיב עמו ואעפ"כ יש לו ג"כ יראה אף שאינו ירא מהכאת שבט יש לו יראות אחרות עד שבא לגדלות השכל יותר ויודע ומבין חכמתו וגדולתו של אביו אז עושה רצון אביו מאהבה מחמת גדולתו ורממתו של אביו כן הוא בעבדות ה' בתחילה כשאדם רוצה לכנוס בפתחי תורה ועבודה צריך לשום על הלב יראת עונש אשר הוא ית' נוקם מעוברי רצונו וזהו יראה חיצוניות ולאו יראה עיקרית וזה נקרא קטנות ראשון ששכלו הוא קטן מאד להבחין גדולתו ית' ואז הוא עדיין משוקע בקליפות ונפשו נוטה אל תאוות הגשמיות ומה שעובד את הש"ית אינו כי אם מחמת יראת עונש וצריך האדם לשקוד על דלתי תורה ועבודה ולא ישקוט ולא ינוח עד שיצא מבחינה זו וישבר תאותו ועי"ז בא לגדלות השכל שהוא יודע ומבין שהקב"ה מהוה אותו בעולם וכל הטובות והחסדים הם מאתו ית' ועובד את הש"י מאהבה ואז נפשו זכה והחומר שלו נזדכך אך עדיין לא לגמרי ולפעמים יוכל לבא עוד לאיזה מחשבה רעה או לאיזה תאוה חלילה ועדיין יש בו אחיזה מהקליפות מעט מחמת שעובד עבור תשלום גמול וזה נקרא קטנות שני וצריך לעבוד עבודת עבודה ולזדכך עצמו יותר עד שהי' לבו חלל בקרבו ואז נתבטל ממנו הקליפות מכל וכל וזוכה לגדלות השכל ומשיג השגות אלהותו ית' ונעשה דבוק בו ית' וזה נקרא גדלות שני וזהו תכלית עבודה האמיתית ועתה אינו זוכה להשגה זו כי אם יחידי סגולה שהם עובדי' עבודת עבודה ועבודת משא עד שמזככים את עצמן מכל וכל ואי"ה לעתיד כשיבוא משיח צדקנו אז יופיע הקב"ה אור אלהותו ויתבטלו החיצונים מכל וכל ויהי' מלאה הארץ דעה את ה' ונזכה כולנו להשגות אלהותו יתבר' ומתחילה קודם שנכנס בפתחי עבודה הקב"ה מראה לו גדלות שני אבל זאת הוא רק על רגע חדא ואז הוא משתוקק מאד וצמאה נפשו אל ה' לכן אין חסידות כתחילתו אבל אינו יודע מה זאת שעדיין הוא בקטנו השכל ותיכף נוטל ממנו השגה זו וחוזר לקטנות ראשון וצריך לתקן קטנות ראשון וזוכה לגדלות ראשון ואח"כ צריך לתקן קטנות שני וזוכה לגדלות שני ואנו צריכים להפיל תחינתנו ולשפוך שיח לפני המקום ב"ה שהיא ית' יפל על החיצונים אימה ופחד ויתבטלו ממנו ונוכל ולבוא לגדלות ראשון ולגדלות שני ולא נצטרך ללחום מלחמה הקשה מלחמת היצר לכן הי' במצרים שהיו בני ישראל בגלות ת"י מצרים ופרעה ועמו היו מושלים בהם והיו בני ישראל משוקעים בטומאת מצרים והיו בקטנות השכל מאד מחמת שקליפות מצרים היו מסכים ומבדילים ובליל ראשון של פסח הופיע הקב"ה אור בהירות אלהותו ית' על העולם ונתבטלו החיצונים ואז השיגו ישראל השגות אלהותו ית"ש ותיכף ניטל מהם השגה זו וחזרו לקטנות ראשון ובאים לספירה וזאת היתה כוונת הספירה שהיו מזככים את עצמן והיו מתקנים הקטנות ראשון ובאים לגדלות ראשון ואח"כ היו מזככים א"ע יותר והיו מתקנים קטנות שני וזכו לגדלות שני במ"ת וזהו כוונת הפסוק תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה פי' שהקב"ה מפיל על החיצונים אימה ופחד והם נופלים מן האדם וזוכה לגדלות ראשון וזהו עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה היינו שיבוא תחילה לגדלות ראשון ואח"כ כשזוכה האדם לגדלות ראשון אעפי"כ עדיין יש בו אחיזת החיצונים מעט והקב"ה מפיל עליהם אימה ופחד והם נופלים ממנו מכל וכל וזוכה לגדלות שני וזהו עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שני' דהיינו גדלות שני והשתא אתי שפיר שיש בפסוק זה מעבר והוה ועתיד שכן הי' במצרים וכן הוא עד סוף כל הדורות והבן.