בגמרא אמר ר' יהודא שאל ר' ישמעאל את ר' יהושיע כשהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו גבינות נכרים וכו' השיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי איך אתה קורא כי טובים דודיך או כי טובים דודייך אמר לו כי טובים דודייך אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים וצריך להבין למה דווקא השיאו לפסוק זה ונראה לרמוז בזה הן אמת מי שזוכה ללמוד תורה לשמה הוא דבר טוב מאד ומכ"ש מי שזוכה ללמד אך לא זהו עיקר עבודה מה שנראה בעליל לארץ שהיא עוסק בתורה ועבודה אלא גם בעת שאינו עוסק ואינו עושה שום דבר יהיה לבו בוער כרשפי אש אהבה ויראה ומאיש אשר כזה יכולים ללמוד אהבת ה' ויראת ה' אף כשאינו שומע ממנו שום דבר רק בראיה בעלמא שהוא רואה אותו אף שאינו אומר לו שום דבר נכנס בו רוח אחרת ונתלהב נפשו לעבודת ה' וזהו שאנו רואים לפעמים יש חכמים גדולים בתורה ואינם מקובלים בעיני הבריות ללמוד מהם ויש אנשים אשר הם אינם גדולים כ"כ וכל עלמא אזלי בתרייהו ומשתוקקים מאד לשמוע מהם איזה דבר ושותים בצמא את דבריהם זהו מחמת שתמיד תוקד בהן אש של יראה ואהבת יוצרם וזהו שמצינו בגמרא שחז"ל כשגזרו על איזה דבר לא גילו הטעם עד תריסר ירחי שתא מפני שהם היו דבקים תמיד בו יתברך התקבל דבריהם אף כשלא נתנו טעם לדבריהם וזה הסימן הוא מובהק מאיזה איש ללמוד תורה מפיהו אם הוא מקבל ממנו עבדות השי"ת אף כשלא אמר לו שום דבר ואינו רואה ממנו שום עובדא רק כשרואה אותו מתלהב לבו בקרבו לעבודת ה' ילמוד תורה מפיהו שזאת היא לאות שהוא עובד תמיד את השי"ת במחשבתו באהבה עזה לכן יכול להדריך במחשבתו את כל באי עולם בדרך הטוב והישר ואיתא בזו"הק שהלוים הם בחי' יין שיין הוא רמא קלא לכן נבחרו הלוים לשיר וכהן הוא בחינת שמן ששמן הוא בחשאי אף כשהורק מכלי לכלי לא נשמע קולי וכן הוא עבודת כהן שעושה יחודים במחשבתו ומקשר העולמות העליונים עם עולמות התחתונים בעבודת הקרבנות וזהו פירוש המשנה שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינות עכו"ם ר"ל שהיה ר' ישמעאל רוצה שר' יהושע יאמר לו הטעם של דבר והשיב לו ר' יהושע שאין זה עיקר לידע הטעם רק העיקר הוא לידע מאיזה הרב נשמע הדבר ההוא ואינך צריך לידע הטעם כי בוודאי חכמי המשנה הם צדיקים גדולים ועבודתם גבוה כ"כ שתמיד מחשבתם דבוקה בו ית"ש ותמיד בוער בלבם אהבת השי"ת לכן נתקבלו דבריהם אף שלא גילו הטעם של דבר לכן השיאו לדבר זה אמר לו ישמעאל אחי איך אתה קורא דודיך או דודייך וחוץ מה שאמר לו פי' הפסוק רמז לו ג"כ בדברים אלו שהאהבה שאנו אוהבים להשי"ת צריך להיות גבוה יותר מיין דהיינו מבחי' יין שהוא רמא קלא רק שהאהבה תהיה תקוע כ"כ בלבו עד שמגודל האהבה לא יוכל לשקוט ולנוח מחשבתו אפילו רגע אחת רק תמיד תהיה מחשבתו דבוקה באהבת הבורא ב"ה שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים ושמן הוא בחשאי וזאת הי' בחי' כהן שהי' עבודתו במחשבתו שהיה עושה יחודים גדולים במחשבתו ומקשר עולמות העליונים עם עולמות התחתונים ועבודת כהנים היתה גבוה יותר מעבודת הלוים שהם בחי' יין לכן אינך צריך לידע הטעם כי דבריהם הם גחלי אש אהבה ומחשבתם דבוקה בו ית"ש ותמיד בוער בלבם אהבת השי"ת לכן התקבל דבריהם אף כשלא גילו הטעם שלהם כנ"ל והבן.
מאור ושמש, רמזי שיר השירים 7
Maor VaShemesh, Shir HaShirim 7
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Maor Vashemesh, Breslau, 1842 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
