Maor VaShemesh, Vayakhel 9

עוד על פסוק הנ"ל ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת וכו' ויקרא משה אל בצלאל כו' ויקחו מלפני משה וכו' והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ויבואו כל החכמים וכו' מרבים העם להביא וכו' ויצו משה ויעבירו וכו' איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה כו' ויכלא העם מהביא כו' הדקדוקים רבו במקראי קודש הללו א' אמרו ועשה בצלאל לשון עבר שמשמע שכבר עשה ואח"כ אמר ויקרא משה ויקחו מלפני משה שאח"כ הוא שלקחו לעשות לא קודם ב' אמרו חכמה ותבונה בהמה לדעת מהראוי שיאמר חכמה ותבונה ודעת בהמה כמאמרו למעלה מזה בחכמה ובתבונה ובדעת גם גוף הפסוק של ועשה כו' לדעת הרכתו וקישרו צריך ביאור ומילת לדעת אין לו ביאור ג' מאד יקשה ממה שבאו החכמים עושי המלאכה ואמרו מרבים העם ממה ידעו ממרבית העם להביא הלא הם לקחו מלפני משה ועשו כל אחד בביתם כמאמר הכתוב ויקחו מלפני משה והעם לא הביאו אליהם כ"א אל משה גם מה להם אם ירבו להביא וישתייר לאוצרות בית ה' ולמה חרדו לבא אל משה שלא יביאו עוד גם אמרו ויעבירו קול כו' אל יעשו עוד מלאכה היה לו להכריז שלא להביא עוד ואם נאמר שקורא ההבאה מלאכה וכמו שפירש"י בפסוק והמלאכה היתה דים היה לו לסיים ג"כ בלשון עשי' ויכלא העם מלעשות והנראה בזה עפ"י שאמרנו למעלה ג"כ דהנה עיקר הכוונה בבריאת העולם היה כדי שיהיה שכינתו בתחתונים וזה ג"כ ענין ציוויו יתברך על מלאכת המשכן וכמאמר הכתוב ועשו לי מקדש וכו' ולכן אמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ שבריאת שמים וארץ וציוויו מלאכת המשכן ענין אחד להם שתופיע אור קדושתו יתברך בעולמות התחתונים והעושים במלאכת הקודש היו מיחדים יחודים גדולים בכל עשי' ועשי' שהיו עושים למלאכת המשכן וע"כ מילא השי"ת את העושים במלאכת הקודש בחכמה ובתבונה ובדעת שהם ענינים המוזכרים בבריאת שמים וארץ כי היה צריך לזה קדושה יתירה והזדככות גדולה שיפעלו בייחודם במלאכתם לעשות מקום מוכן להשראת שכינתו יתברך ולהוציא מכח אל הפועל כוונת הבריאה ואולם איש אשר חונן ה' אותו ומזכהו לעלות בסולם המדריגה כזו בוודאי הוא מחזיק א"ע לאין ומחזיק א"ע לאינו ראוי למדריגה זו כי מי שמחזיק את עצמו לראוי והוא יקר בעיני עצמו אין הש"ית מזכהו למדריגות כאלו וכמו שאמרו ג"כ שכל מה שזכה משה רבע"ה היה מחמת גודל ענותנותו שהיה מחזיק עצמו לאינו ראוי שיתגלה השי"ת אליו וכמאמרם בשכר שלש זכה לשלש ולכן בצלאל ויתר חכמי לב כשראו שנבחרו מאתו יתברך לקרבה אל המלאכה מלאכת הקודש כזה אז הוסיפו קדושה על קדושה ועבודה על עבודה מחמת שעדיין לא החזיקו את עצמן שיהיו שלימים במדע והשכל הזה לעשות משכן לכבודו יתברך ומחמת גודל קדושתו במלאכת העבודה הזו המשיכו קדושה ורוח נדיבה בלב עם בני ישראל שכשאלו היו עסוקים בעבודה והיו מקישים במקבות ובכלי מלאכתם היה נכנס תבערת יקוד אהבה ונדבה בלב עם בני ישראל להביא עוד יותר ויותר אמנם כבר אמרו ז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד והענין הוא שהיחודים שנעשים בעולמות העליונים המה מיוחדים לכל מצוה ומצוה לא ראי זה כראי זה והנפעל ע"י התפילה אינו היחוד שנפעל ע"י התורה ואי אפשר לערבב היחודים של זה בזה ולכן ג"כ בפורים זמן המשלוח מנות וזמן הסעודה אינם ביחד מטעם זה וכמו כן אלו המביאים הנדבה למלאכת המשכן פעלו בהבאתם יחודים אחרים ואלו העושים היו מיחדין ג"כ יחודים אחרים שהם מיוחדים לעשות המלאכה ולכן כל זמן שהיו אלו מביאין לא היו העושים יכולין ליחד כראוי היחודים של מלאכת העשי' ומעתה נבוא לביאור הכתובים שכשהודיעו משה ובצלאל שקרא ה' בשמו ובשם יתר החכמים שהם יעשו עבודת מלאכת המשכן והם לא היו מחזיקין עצמן שיהיו שלימים בהזדככות ובמדע לעשות מלאכה יקרה כזו ולצרף צירופים כאלו שנבראו בהם שמים וארץ ומפני זה היתה כל עבודתם וכל עשיתם בעבדות ה' לבקש מלפניו יתברך שהוא יתן להם מדע והשכל לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' וזהו מאמר הכתוב ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה וכו' שכל עשיתם וכל מגמתם היה לבקש מלפני השי"ת שהוא יתברך יורם שידעו לעשות מלאכה כזו שצריך לה יחודים וצירופים כאלו יעשו פעולות ועבודות קדושות שיהיו נכונים וראוים לזה וזהו לדעת לעשות שלא החזיקו את עצמם עדיין שהיו בהם דעה למלאכת הקודש כזאת ועשו הכנות קדושות שיחוננם ה' לדעת לעשות ואחר שכבר הי' להם הכנות אלו אז ויקרא משה וכו' לקרבה אל המלאכה וכו' ויקחו מלפני משה וכו' ואז בעת התחילם לעשות במלאכתם במקבות וכלי ברזל המיוחדים למלאכתם ע"י גודל יחודיהם שהיו מיחדים כזה עי"ז שולח התעוררו' רוח נדיבה בלב בני ישראל להביא עוד נדבות וזהו ויקחו וכו' לעשות אותה והם הביאו אליו עוד נדבה שע"י שהם התחילו לעשות שולח התעוררו' זה בלב בנ"י להביא עוד ועוד. אמנם כשאלו הי' עסוקים בהבאה ובהיחודים שנעשים ע"י הנדיבות וההבאה לא היו אלו יכולין לעשות היחודים שלמלאכת העשי' כראוי ולכן הרגישו בזה שמרבין העם להביא ולכן באו אל משהו אמרו שמרבין העם להביא ואי אפשר להם ליחד היחודי' של מלאכת העשי' בכל עוד שאלו מיחדין היחודי' של ההבאה אמנם משה רבינו הרגיש בזה ג"כ שמה שאלו מרבין להביא הוא מחמת שנתעורר להם בלבם ע"י עושי המלאכה ולכן צוה להכריז שלא לעשות המלאכה עדי יתקררו מעט מתשובת ההבאה שגורם להם העשית המלאכה עי"ז ממילא יכלא העם מהביא ואז יחזרו לעשות מלאכתם ויחודים הצריכים לה.