Midrash Lekach Tov, Exodus 39

(1) ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד. אלו מכסאות של ארון ושל שלחן ושל מנורה.

ד״א שאלמלא הן לא נשתייר ח״ו מישראל שריד ופליט, כדמפורש במס׳ יומא, על מעשה הכותיים שעשו בימי אלכסנדר מוקדן, שנתעטף שמעון הצדיק כהן גדול בבגדי כהונה, ויצא לקראתו, כיון שראהו המלך ירד מעל מרכבתו והשתחוה לו, אמרו לו עבדיו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דמותו מנצח בבית מלחמתי, והוא המלאך שהיה מתדמה כדמות הכהן גדול.

(3) ויעש את האפוד זהב וגו׳ וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים. וקצץ הזהב ועשאו פתילים.

(21) וירכסו את החשן, מואחז היה החשן באפוד בשרשרות גבלות, אבל הדוקיו לא היה אלא בפתיל תכלת שהיה מהדקת על גבי הכהן שהיה מושך חוט של תכלת ומתקבץ עם האפוד, וכשהיה מרפהו היה מתמשך החשן מן האפוד, ונאחז בשרשרות שבתוך הטבעות שבאפוד ושבחשן, שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד.

כאשר צוה ה׳. לא הוסיף ולא פיחת.

(28) פארי המגבעות. ראש הכובע.

(29) ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן. מדשש כיתנא, תכלת עמרא, הא למדנו לאבנט. שהוא כלאים.

(33) ויביאו את המשכן. כיון שעשו ישראל את המשכן לא היו יודעין להקימו, כל אחד ואחד הביא מלאכתו, זה אומר הרי קרסיי, וזה אומר הרי קרשיי, זה אומר הרי בריחיי, ושרת רוח הקודש על משה רבינו והקימו.

(43) ויברך אותם משה. אמר להם יהי רצון שתשכון שכינה במעשה ידיכם.

ד״א ויברך אותם משה, אמר להם יהי רצון שלא ישלוט אויב במעשה ידיכם, שהרי המשכן נגנז במחילות המקדש.