Minchat Kenaot, A Defense of The Guide 10

חזרנו פעמים רבות על כל דברי הספר ההוא ודקדקנום לפי דעתינו, ולא מצאנו בהם אפילו דבה אחת מכל הדבות שמוציאין עליו, וכל מה שאומרים אין לו שורש וענף, ואין להם על מה שיסמוכו: הספר ההוא היה בידינו בלשון המחברו ובחננו דבריהם אם כנים הם. יודע כי רוב מה שכתב באותו הספר כבר קדמהו רבנן, אלא שהם דברו בסתום והוא דיבר במפורש וזה היה סבה שקטרג המקטרג וטען עליו הפתי טענה, שהוא נתברר לנו מדבריו כי הנקודה שסובב עליו ספרו, וכל כונתו והשתדלותו לבטל דברי המינים הכופרים בתורה הנארים במארה, וזה מבואר למעיין בדבריו בעין היושר לא בעין האיבה: ובעבור כי מדת כל חכם להודיע אמת, נודעה לו להרים מכשול מדרך ה'. כי כל כח יכריח בעליו לעשות פעלו גם הוא כראותו שיש דעות לפילסופים שהם כנגד אמונתינו, והביאו עליהם ראיות בדים מלבם, והם אומרים שהשכל מעיד על אותן הראיות, ושהם לקוחות ממדע נטוע בלב מאת החונן לאדם דעת, וקראו אותם מופתים, חשש רבנו שמא אחד יקרא דבריהם וימשך אחריהם בראותו ראיותיהם וידחה ויודה להם, ואם לא יודה ישאר נבוך, ע"כ חיבר אותו הספר להצילו ממבוכתו, והדרך לנחותו. כמו שאמר בפ' כג מח"ב, וז"ל: ואמנם העירותי על זה מפני שלא תפת, כי אפשר שיטען אחד מבני אדם בספק יספקהו בחידוש העולם, ותמהר להתפתות, כי באמונת הקדמות בכללה סתירת התורה ודיבר כזב בחק אלקי יתברך, והי' תמיד חושד שכלך, ומקבל מהנביאים שהם יסוד המין האנושי שנאמר: ואנשי לבב ישמעו לי ע"כ. וזה משה האיש הלך בדרך התורה להזהירה על הנביא שקר שלא ישמעו לו אע"פי שיתן אותובכמה מקומות מספרו הזהיר שלא יפתה איש שקבל תורת ה' בדבר מדברי הפילוסופים שהוא כנגד האמונה, ואע"פי שיביאו עליו ראיות חזקות לפי דעתם, ושהי' חושד שכלו תמיד והביא ראיות ברורות מצד החקירה על דבריהם שחשבו שיהי' סמוכים לעד לעולם, וסתר הבנין שבנו, שחשבו שיסודו יסוד עולם, והוא באר שטחו אותו תפל וערה עד היסוד בו, וידיו יסדו חומה גדולה סביב התורה לבל יורו המורים אלי', כמו שאמר בח"ב פכ"ו: וצריך שתשמר בזה הענין, כי הוא חומה עצומה, בנתיה סביב התורה מקיף בה ימנע אבן כל משליך אלי' עכ"ל. ואני אומר כי לא בנה רבנו מאבני גזית, אלא חומת אש סביב לה אין היד שולטות בה ומי יוכל לעשות הדבר הגדול הזה אלא איש כמוהו די רוח אלהין קדישין בי': ולי נראה שצורך אחד הכריחו לחבר אותו הספר בראותו רבים מעם מאמינים דעות מביאות להגשמה ותמונה לנגד עיניהם, ודמות יערכו לו, חושבים שמיחדים, ומרבים, מחפאים דברים אשר לא כן על ה' אלוקיהם. בפיהם צדק דוברים והעון טמון בחובם, ולא ישיתו לב למה שאמרה תורה: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ותמונה אינכם רואים, וזה הצריכו לדבר בתארים בספר ההוא, ובכל הדברים שמביאים להגשמה כי עיניו ראו רבים מהנקראים רבנים חוטאים לה' בזה החטא, כמו שכתב באגירת תחה"מ אמר: וראיתי מי שיחשבהו מחכמי ישראל ויודע בדרך ההלכה ונושא ונותן במלחמה של תורה מילדותו כמו שהי' חושב והוא מסופק אם הבורא בעל עין ואוזן יד ורגל ומעים כמו שבא במקצת הפסוקים, וראיתי אחרים מאנשי הקצוות גזרו במוחלט שהוא גוף ומחזיקים כטפש מי שמאמין הפך זה וקראו שמו מין ואפיקורס, והבינו דרשות במסכת ברכות על פשוטיהם ע"כ. ואחד מהרבנים כתב על מה שכתב בספר המדע, והאומר שיש, אלא שהוא בעל גוף ובעל תמונה וכו': ואמר ולמה קראהו מין לזה וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר מה שראו בדברי האגדות המשבשות הדעות, ע"כ: ויתכן שהיו גדולים ממנו בקומתם וטובי מראה ובריאי בשר. ואני לא אומר בעדם שהיו קטני אמונה אם האמינו גשמות או מקרי, אלא אומר כי אבדה האמונה מלבם ונכרתה מפיהם: ורבנו ז"ל דיבר מזה הענין בפרק לה מחלק ראשון ודיבר במה שאמר זה הרב שהלכו באותה המחשבה לפי מה שראו במקראות, וגם אני ראיתי מהם רבים, ואחד הוא מוחזק ברב גדול, והי' מהקצינים, והי' מדבר תועה על רבנו ז"ל בהרחיקו מה שהרחיק מהדברים הגשמיים, ואני שאלתיהו, התאמין כי היד ה' כיד האדם? והשיב כי הוא יד ממש ברואה. כשמעי דברו החרשתי ממנו. וידעתי כי לא יתן להטותו אל הדרך, כי הי' כפרה סוררה והגיע לגבורת וגם שיבה זרקה בו ולא ידע את ה' וגדל על אותה הדעת מנעוריו. וצדק האומר, כמו שלא יצמיח המטר האבן כן לא ירשמו הדברים בפתי, וצדק המשל בו: חוצבי חיוארי מליאך סרוקא, ואני אמרתי עליו אל תחשוב כי כאנוש ירבה שכלו לרב שניו אמנם דע כי יש לעול יתרון עלי זקן בו זרקה שיבה ולא ידע.