Translate this website
ב״ה
← Library

מנחת קנאות, מכתב על דבר המורה 13

Minchat Kenaot, A Defense of The Guide 13

Standard

AI-generated narration

1

אבל בדבר אחד יצא מפיו צדקה כי אמר שאינו מצטרך לספ' מורה נבוכים, כי אינו נבוך בתורה, ומי יתן ויתנהגו בזה המנהג כל הדומים לו ולא יזכרהו ולא ישאו שמו על שפתם כי זה טוב להם. ולמה יבואו בים עמוק ואינם יודעים לשחות, והם כאבן שאין לה הופכים. כי בלא ספק, יטבעו במצולות כמו אבן. — לפי שכלו יהלל איש ונעוה לב יהיו לבוז, שבחו לפני חכם גדול מחכמי האומות איש מפורסם בחסידות, ובעל מדות טובות ולא הי' סר ימין ושמאל מכל אשר תצוה דתם, ויאמר להם, שכל ושלימות רבנו מפורסם וגלוי לכל, ולא היה חכם בחכמה שהיא בהנחה ומצות אנשים מלומדה אלא היה חכם בחכמה שהיא דעת קדושים, ובתורת חכם שהיא מקור חיים ותורת אלקיו בלבו, ועל כן לא מעדה אשורו — ולא נטתה מני הדרך, מרגלא בפום הקורא אותו משה השני. ואני אומר על דרך השיר, כי מה שאמר ר' יוחנן שאין דור שאין בו כמשה, על דורו נאמר והוא בחכמתו ראה הנולד ושיקטרגו על דבריו, ונבא וידע מה נבא, ולא רצה לאבד ספרו המועיל לחכמים שהם מעטים ואחד בדור בעבור סכלים שהם רבים שאפשר שיקלקלו ולא יבינו כונתו ויסברו סברות כוזבות. והנה בתורה שהיא דבר אלהים חיים מקומות פקרו בהם המינים, והבינו הדברים בהפך הכוונה, ובכיוצא בזה אמרו חז"ל: כי כשהגיע משרבע"ה לפסוק נעשה אדם, אמר: רבש"ע למה אתה נותן פתחון פה למינים, אמר לו הקב"ה כתוב והרוצה לטעות יטעה, והגרים היו טועמים המן מר כגד. ומי שנפסד דמיונו, ידמה אמת כזב והכזב אמת, ולא יערב המאכל אלא לבריא, וצוף דבש אמרי נועם לא ימתק אלא לנעימים החוזים בנועם ה' וע"כ אמר המדבר ברוח הקודש: מה נמלצו לחכי אמרותיך, ולא אמר לחיך ולפה לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, יש חולקים על גדולים מהם לקנות להם שם ולמען יזכרו. ואין תימה אם העם ידברו ברבנו, כי כבר דיבר העם באלקים ובמשה, והפושעים מבטן אמרו אויל הנביא משוגע איש הרוח: רק התימה מהמחוזקים בחכמי לב היו במורדי אורו. והם השכילו דרכיו בתורה וראו הליכותיו בה. ידעו כבודו ומרדו בו, מעלתו מסותרת בלבם ויכחישוה בפיהם, הוציאו דבת ספרו ולא תרו אותו, כי ידיעתו פליאה מהם נשגבה ולא יכלו לה, לא ידעו להזהר ועברו על מה שאמרו חז"ל: את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, אבדו מהם כל גבורי התורה הנקראים אישים, ושמו כלי מלחמתם החרפה והגדוף, שהם כלי הנשים, שהם קנטרנין, ולא להורות דבר אחד הם באים. אלא לקפח בדבריהם. והשנאה שהיא מקנאה השורה מקלקלת, גורמת להכחיש האמת והדעת מסכלת, וסבתה מחלה לב יבושו ויכלמו מלספרה, והיא כי אכל בשרא שמינא והם גורמים גרמי ולא הניח להם מקום להתגדר בו, כי לשונו כסף נבחר.

Text editions & licenses

Minhat Kenaot, Pressburg, 1838. · Public Domain · Edition source

Text supplied by Sefaria

Formatting adapted for this reader; original wording retained.

Study companion