Nefesh HaChayim, An Introduction by the Author's Son 12

הגהה: ואולי ענין הנאמר בעירובין (י"ג ב') ואלו חזיתיה מקמיה כו' והיו עיניך ראות את מוריך. הוא כענין הכתוב (שמות ל״ג:כ״ג) וראיתי את אחורי ופני לא יראו. עפ"י מדרש שמות פ"ג אקי"ק אשר אקי"ק ע"ש מעשי אני נקרא (וסוף פרטי המעשים כלולים במחשבה הקדומה) ולזאת נקראת המחשבה פנים. שקודמת, והמעשה מאוחרת, ובמחשבה עצמה יש מחשבה קדומה וכוללת, והיא פנימית ומחשבה מאוחרת המתפשטת מהפנימית לדבור או למעשה. (והוא דעת המתפשט בפנימית המידות) והיא היא הנכרת מתוך מעשה או דבר המאוחר בעקימת שפתיו דהוי מעשה. אבל פנימית המחשבה הקדומה. א"א להביאה בדיבור כענין דבש וחלב תחת לשונך (עי' חגיגה י"ג א') והוא דעת העליון כענין לא קאים אינש אדעתיה דרבי' (עבודת כוכבים ו' ע"ב) ואינה נתפסת להתלמיד אלא בהארת פנים של רבו לתלמיד חכם ומבין מדעתו וכל זה הוא במחשבות שבלב איש אבל בו ית"ש אשר לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב (ישעיה נ"ה) כללות מחשבתו לית מחשבה תפיסא בשום אופן, אף לעליונים, ורק מחשבתו המתפשטת לקיום מעשיו נכרת ממעשיו לכל נביא ונביא כפי מדרגתו וזהו וראית את אחורי את לרבות המחשבה המתפשטת לקיום המעשה ונכרת ע"י כח מעשיו ונקראת ע"ש המעשה ופני לא יראו אף ע"י כח מעשיו המאוחרים אל הקודם. (וכהוראת מלת יראו בצירי):