Nefesh HaChayim, An Introduction by the Author's Son 14

עוד מדרך הענוה האמיתית. שיהיו כל עניני הגוף נבזה ונמאס בעיניו באמת. עד שלאפס ותהו יחשבו מבלי הרגיש לא ענג ולא נגע. ורק בדרכי ה' יגבהו. שיהא לבם פתוח לתורה ועבודה וקדושה. ואך בה' ישמחו כי ישיתו לבם מדור נאה לו ית"ש. ככתוב (ישעי' כט). ויספו ענוים בה' שמחה. וכמאמר הרגיל תמיד בפינו בעמדנו בתפלה לאמר ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה. ואח"כ פתח לבי בתורתך ואחרי מצותיך תרדוף נפשי. הן כל מכירי כבוד מר אבא הגאון ז"ל. המה יעידו ויגידו מענותנותו הגדולה. אשר אם היה נעלב לא העליב. והיה שפל רוח בפני כל אדם. ובתענוגי הגוף. אף למעוטא דמעוטא היה חושש. ושם דרכיו לבלי הרגיש תענוג. ואף כי הגיעו ימי הזקנה שנתייסר ביסורים של אהבה במאדו ונפשו קבלם בשמחה ובצהלת פנים. מבלי הוציא אנחה (כמאמר חז"ל (ברכות סב ע"א) קבלה דיסורי שתיקותא) ודעתיה הוה בדיחא עליה כל שני דקביל עליה יסורים. ורק ע"ז היה מצטער אותו צדיק על שהוכרח לכלכל גופו לפי מחלהו. ובמסתרים היו עיניו יורדים טיף טיף. (ועיני ראו ולא זר). ועם כי לבו היה דוי ע"ז. היה שמח ביסוריו הממעטים לו הרגש התענוג. עד שלא שם לבו לא לענג ולא לנגע: