Nefesh HaChayim, An Introduction by the Author's Son 18

ומי שלא ראה דרכי כבוד אבא הגאון ז"ל בזה. לא יאומן כי יסופר. כל תחבולותיו ועלילותיו אשר שם שם לו בזה. רגיל על לשונו היה. שכל חדושים שמחדש. הן בגפ"ת. או בשו"ת. ושיערה דעתו דחדי לבי' מפלפולי'. הוא חושש לנהנה מד"ת. והיה קרוב בעיניו שהחדוש אולי אינו לאמתה של תורה. ממאמרם ז"ל (ר"פ אלו דברים) כל המתיהר חכמתו מסתלקת הימנו (ודרך בדיחותא היה אומר. שזהו נחשב אצלו לשוחד. שמשחד עצמו בחדותא דמסתיי'). והיה מתיגע לסתור דברי עצמו ולחזור לשנות דבריו. ולשקול בפלס שכלו איך להעמיד על האמת בסברה ישרה. ובשקול דעת נכונה. והרואה יראה ויבין מחכמתו שנתקיימה לו. איך היה מקטין שכלו בעיניו ודעתו היה שפלה עליו. כמאמרם ז"ל (תענית ז' א') אין ד"ת מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו: