Nefesh HaChayim, An Introduction by the Author's Son 29

ומי שלא ראה העוז והענוה דיליה ביום הלקחו מאתנו. לא ראה עוז וענוה. שמעת תפלת השחר עד עת צאת נשמתו למרום. כל שעה ושעה החליף כח. רגע היה משפיל גופו בדבריו כאשר הרגיש שישוב העפר אל הארץ כשהי'. ופניו שחורות כעורב. וכרגע היה מתאזר עוז בדביקות נפלא ופניו היו מאירים כאור פני מלך חיים. לקשר נפשו ברוחו שתשוב אל האלהים אשר נתנה בטהרה עד רוחו ונשמתו אליו ית"ש נאספו בנשיקה. והיו צרורים בצרור החיים את ה':