Nefesh HaChayim, Reb Itzele's Long Annotation 22

הגהה: וכמו דמיתי לקאת מדבר וגו' (תהלים ק"ב) פירש שכש' שפעולו' הקאת להתרחק מישוב ולזעוק יום ולילה בקול נהי. כן התרחק הוא ממקומו והי' צועק ונאנח יום ולילה. והתגברות מזג המרה שחורה של הקאת גורם לה עצבות לזעוק. ועצלות לישב במקומה במדבר. כן מרובי צרותיו גברה עליו המרה שחורה לברוח מחברת בני אדם ולזעוק נהי כמו שאמר שם כי אפר כלחם אכלתי ושקווי בבכי מסכתי כטבע חולי מרה שחורה שיש לו תאוה לאכול פחמים וגחלים ולבכות תמיד. ואף שלא נראה בדמות פעולותיו אלא התבודדות ובכי. ואכילת עפר. ומהות פנימיות מזגו והתגברות מרה אוכמא לא נראה בחוש. ועכ"ז בשכל מושג שפנימיות המרה שחורה מדאגה שנכנס בו כבר וצרות הדאגות שסבבוהו והקיפוהו עוד מבחוץ. הן המה הצלם והדפוס רוחני שע"י היו פעולותיו בדמות פרטי כזה לבכות ולזעוק ולהתבודד. ע"כ: